תקן 17 IFRS יכנס לתוקף בישראל בתחילת 2025 שנתיים לאחר אירופה, הוא בגדר “רעידת אדמה” חשבונאית אשר תעשה טוב לחשבונאות של חברות הביטוח שעד כה הייתה מאד בעייתית, מרובת טלאים ולא קוהרנטית. מבחינת השינוי החשבונאי אני חושב שזה שינוי הרבה יותר גדול מזה שהיה בזמנו עם המעבר ל- IFRS לגבי החברות הציבוריות. מה גם שחברות הביטוח לא באמת יישמו עד כה את ה- IFRS, שהרי בליבת הפעילות עד כה ה- IFRS אפשר להן להמשיך עם הפרקטיקה שהייתה מיושמת בעבר.
סוף סוף ניתן יהיה להבין את התוצאות של חברות הביטוח לאור ההפרדה בין תוצאות הפעילות החיתומית – כלומר, תוצאות שירותי ביטוח לבין תוצאות הפעילות הפיננסית, כך ששוק ההון ובגדול גם השינויים בריבית לא יתערבבו עם שירותי הביטוח. הרי עד כה חוץ מכמה מתי מעט, כמו סמנכ”לי הכספים של החברות עצמן, אף אחד לא באמת הבין את הדוחות האלה. אין ספק שלגבי הפעילות הביטוחית התנודתיות הקיצונית הזאת ברווח מכל תנודה קלה בהנחות, כמו בשיעורי תמותה או בדמי ניהול משתנים בעקבות תשואה בשוק למשל, תתמתן כי תיספג ב”באפר” (שזה ה- CSM). זאת בשורה חשובה שתשקף כלכלית טוב יותר את הפעילות העסקית של חברות הביטוח הרווח ותאפשר השוואה גם לענפים אחרים.
מספיק לתת דוגמה קטנה למשמעות של סטנדרט השקיפות החדש שמפריד לכל אורך הדרך בצורה בוררה ומובהקת את רווחיות ביטוח המשנה מהרווחיות ברוטו של מוצרי הביטוח. זה יכול לחשוף, בקלות יותר מהיום, מקרים קיצוניים של רווח נטו בראיית חברת הביטוח שנובע בכלל מההפסדים של מבטחי המשנה. תחשבו כמה זה חשוב בראיה של אנליסט להבין שמודל הרווח של החברה לא בהכרח “מחזיק מים” כי מבטח המשנה יכול לברוח בשנה הבאה. למשל, עמלות שמבטחי משנה משלמים לחברה, יהיו חלק בלתי נפרד מהרווח ממבטחי משנה ולא יופרדו מהפרמיות או התביעות המשולמות או מתקבלות ממבטחי המשנה, לפי העניין.
ההשפעות ריאליות של התקן החדש
מעבר ליצירת שקיפות ואחידות כמו בחברה ציבורית רגילה לדוחות של חברות הביטוח יש משמעות ייחודית, וזה אני מניח ישפיע גם על ההתנהלות העסקית, הניהולית והאסטרטגית, לרבות ביחס לאופן שבו מוצרי הביטוח יעוצבו ויתומחרו מכאן ואילך. בהחלט יתכן שהשינוי החשבונאי העצום הזה יחדד למשל את הרצון לשנות את תמהיל המוצרים לטובת קצרי הטווח וחיזוק החלק הפיננסי.
ההשפעות הפוטנציאליות מתחילות בהערכת ביצועי מנהלי חברות הביטוח ובאופן שבו אנליסטים וחברות דירוג יסקרו אותן, ממשיכות בהיבטי המיסוי, הרי זה ענף שבו המס עוקב אחרי החשבונאות.
נוצר בענף הביטוח מצב בעייתי ומוזר שמשטר כושר הפירעון “חי בנפרד” מהדוחות הכספיים. לדעתי אם תקן 17 היה קיים עוד לפני הסולבנסי, הרי שהסולבנסי היה מתבסס עליו ולא “חי בנפרד”, כמובן בהתאמות הנדרשות. כמו שקורה בבאזל בבנקים. זה היה מצב עדיף אבל עדיין גם כעת תידרש להיות הלימה בין האומדנים שנלקחים לסולבנסי לבין אלה שנלקחים ב- IFRS 17 – הרי לא יעלה על הדעת למשל שיהיו הנחות שונות לגבי הרווחיות של מוצרי הביטוח השונים ביניהם. אין מה לעשות, הם יהיו חייבים לחיות ביחד בהרמוניה..
אומדן ההשפעה הצפויה על ההון
חברות הביטוח עדיין לא פרסמו את ההשפעות הכמותיות של המודל החשבונאי החדש והן יתחילו לעשות את זה רק בדוחות הרבעון השלישי – כלומר בנובמבר 2024. אז נראה את ההשפעות ליום המעבר (1.1.24). אבל לקראת הדיון המיוחד, ניסינו לקבל מושג בכל זאת להשפעה הפוטנציאלית על ההון דרך המידע על הסולבנסי. העיקרון של ההסתכלות קדימה של IFRS 17 ושל הסולבנסי דומה אבל בכל זאת יש הבדלים. אם ננסה לבודד את שני ההבדלים הגדולים, אזי הראשון הוא שמטעמים חשבונאיים ב- IFRS 17 יש רווח נדחה שזה ה- CSM כי החשבונאות מעוניינת להכיר ברווח עם הפקתו כלומר, על פני תקופת הפוליסה. ומצד שני הסולבנסי שמתייחס לכושר פירעון הוא מטבע הדברים שמרני יותר מתקן 17 בכל הנוגע להתאמה לסיכון.
יש כאן אפקט של קיזוז, אבל אפשר להגיד בגדול שאם נתעלם מהוראות המעבר (ראו התייחסות להלן), ההון לפי IFRS 17 אמור לנוע בין ההון העצמי הנוכחי לבין הסולבנסי. בחומר הרקע, ניסינו כבנצ’מרק לאמוד את הסולבנסי המצרפי של חמש חברות הביטוח הגדולות עצמן לסוף יוני 2023 כי זה המידע הציבורי האחרון שקיים. לצורך כך, ביצענו שתי התאמות טכניות לסולבנסי – בהקשר של נטרול הפחתת הנכסים הלא מוחשיים והניכוי בשל פריסה. ברמה אגרגטיבית לגבי חמש חברות הביטוח הגדולות, הסולבנסי המותאם גדול מההון החשבונאי בכ- 38% (38 מיליארד שקל לעומת 27.5 מיליארד שקל).
הפער שבין שווי השוק להון הכלכלי לפי סולבנסי ו- IFRS 17
רק לקבל פרופורציות על נתוני השוק, אז שווי השוק המצרפי של חברות ההחזקה של אותן חברות הביטוח, שכידוע הן החברות הנסחרות, שהוא 25.1 מיליארד שקל, משקף מכפיל של 66% על הסולבנסי המותאם הנ”ל. וזה עוד מבלי שהבאנו בחשבון את הפעילויות המשמעותיות הנוספות שקיימות ברמת חברת ההחזקות – שזה החברות המנהלות של הפנסיה, סוכנויות הביטוח, בתי ההשקעות ולאחרונה גם אפילו חברת כרטיסי אשראי אחת, לפחות לבנתיים… לשם המחשת עוצמת הדיסקאונט של השוק, די לציין שרק לאחרונה התפרסם שהפניקס נכנסה לעסקה לגבי הסוכנויות שלה לפי שווי של כמיליארד דולר.
בשורה התחתונה, אם נתעלם לרגע מהוראות המעבר, הקושי הגדול הוא בכך שתקן 17, בדיוק כמו הסולבנסי, רק יחדד את האניגמה אל מול מחירי השוק של המניות. זה לא שאנחנו לא רגילים לפער בין הערכות שווי למחירי שוק, אבל כאשר הפער נמשך על פני כל כך הרבה שנים והוא רוחבי לכך הענף, הראיה שלי היא שזה אומר שיש כאן משהו שהחשבונאות לא מביאה בחשבון. אנחנו מכירים את זה ממקרים פרטניים בענפים האחרים של חברות שסובלות מחוסר יעילות או מחסרון לקוטן למשל, הרי בחשבונאות אנחנו לא רושמים התחייבות בגין מרכיבים אלו ולכן אותן חברות נסחרות באופן קבוע מתחת להון העצמי החשבונאי שלהן.
הערה לגבי הוראות המעבר: על רקע הדיסקאונט העמוק הזה, אלמנט מרכזי נוסף נוגע להוראות המעבר של התקן שמאפשרות מספר חלופות, לרבות שימוש בשווי הוגן במאזן הפתיחה ל- 1.1.24 שנתון לשיקול דעת רב וצפוי להיות בשימוש הנפוץ. המטרה של החשבונאות במתן החלופות היא אמנם להקל על המעבר, אבל זה יוצר כר הזדמנויות לתכנון חשבונאי בימים אלה ממש. ההיגיון הבסיסי אומר שחברה מעוניינת להגדיל את ההון, אבל לאור קיומו של הדיסקאונט המובנה הזה, שרק כנראה יעמיק עם המעבר לתקן החדש, הרי שבהפוך על הפוך לכאורה כדאי להימנע מהגידול בהון וליצור “מחסנית” של רווח בשנים הקרובות. הרי בחשבונאות כמו שאתם יודעים זה הכל שיפטינג – וכאן זה שיפטינג בין הון לרווח שיוביל להגדלת התשואה להון בעתיד – כי כל שקל של שיפטינג יגדיל את המונה בעתיד תוך מניעת גידול של המכנה. השיפטינג הזה עוד יכול במקרים מסוימים אפילו להוביל להקטנת ההון..
מה הסיבות לפער בין מחיר השוק לבין ההון העצמי לפי IFRS 17?
במקרה של חברות הביטוח אני מעריך שזה נובע בין היתר מנושא האי ודאות הרגולטורית והשינויים התכופים והלא צפויים, לרבות לגבי מוצרי הביטוח השונים. שימו לב, שבבנקים לשם השוואה אין באמת רגולציה כזאת על מוצרים שיכולה להתערב תוך כדי תנועה, הרי כמה כבר מוצרים יש בבנק?
סיבה נוספת יכולה להיות למשל החשיפה האינהרנטית לתנודתיות של שוק ההון שמובילה לכך שהמשקיעים דורשים תשואה גבוהה יותר להון בחברות הביטוח למשל ביחס לבנקים. אגב, אני חושב שיש כיום גם דיסקאונט בשוק בגלל הקושי שיש לשוק ההון בהבנת הדוחות, ואני תקווה שהמודל החשבונאי החדש יצמצם את הדיסקאונט הזה לאחר ההתייצבות שלו בעתיד. בהקשר זה, הפיכת הדוחות הכספיים של חברות הביטוח בישראל לשפה בינלאומית, יכולה גם להכניס משקיעים מאירופה שכניסתם גם עשויה לצמצם במידה מסוימת את הדיסקאונט.
(*) לקוח מתוך נאום של שלומי שוב במסגרת השקה לספר “חשבונאות ביטוח חדשה: IFRS 17”