ישראל לא אימצה את הסטנדרטים הבינלאומיים בנוגע לביקורת דו”חות כספיים, ונשארת מאחור על רקע תמורות עולמיות אדירות בתחום לפי מודל הביקורת החדש, המשקיעים בקבוצת אורתם סהר, למשל, היו יכולים לקבל מידע רלוונטי עוד קודם לקריסת החברה
הקריסה המהירה של קבוצת אורתם סהר מחדדת את החשיבות של הדו”חות הכספיים המבוקרים, שמתפרסמים לציבור ככלי מרכזי ולעתים בלעדי לקבלת החלטות על ידי המשקיעים. המקרה של אורתם סהר אף מגיע על רקע הנפקת אג”ח גדולה יחסית שהחברה ביצעה לפני פחות משנה, שלא היתה מגובה בביטחונות ואפילו לא בדירוג – כך שהדו”חות הכספיים היו הבסיס הבלעדי שלה.
השפעה כל כך דרמטית לדו”חות הכספיים, שמשמשים גם לקביעת אמות המידה הפיננסיות ומהם נגזר סיכון ההשקעה, מחייבת הבנה של המורכבות החשבונאית שעומדת בבסיסם – ומקנה משנה חשיבות לביקורת החיצונית שלהם, לרבות הדיווח על ממצאי הביקורת.
המורכבות החשבונאית במקרה של אורתם סהר נוגעת לכמה סעיפי נכסים שנרשמו בדו”חות, כמו יתרות הכנסות לקבל ולקוחות בגין חשבונות שהוגשו ולא אושרו; נכס מס נדחה, שנרשם בגין הפסדים מועברים לצורכי מס; ונכס שיפוי מהביטוח בגין אירוע קריסת המרפסת בחדרה, על רקע הון עצמי נמוך יחסית. המורכבויות האלה, שנוגעות בנוסף גם בהיבטי נזילות ובשאלה הרגישה של עיתוי ההכללה של הערת עסק חי – לא באו לידי ביטוי בדו”ח רואה החשבון המבקר שצורף לדו”חות הכספיים. יש לציין כי הפניית תשומת לב של רואי החשבון למצב העסקי (הערת עסק חי “לייט”) הגיעה רק בדו”חות הרבעון השני, שפורסמו בסוף אוגוסט.
מקרה נוסף של קריסה מהירה בשנים האחרונות היה בקבוצת חבס, וגם שם למורכבות של הדו”חות הכספיים ולביקורת שלהם על רקע הון עצמי קטן יחסית – בין השאר, בהקשר של סיכוני נזילות ושל ירידת ערך ההשקעה בקרן הריט ההולנדית NSI – היתה משמעות דרמטית.
על רצפת חדר העריכה
בלי להיכנס לנאותות הביקורת שיושמה במקרים הספציפיים, המורכבות החשבונאית של הדו”חות הכספיים לא מקבלת ביטוי כיום בדו”ח של רוה”ח המבקר, ולא מסייעת בצמצום פער הציפיות של המשקיעים. צריך להתחיל בכך שהביקורת של רוה”ח היא חלק אינטגרלי מחבילת הדיווח החוקית למשקיעים של הדו”חות הכספיים, ומטרתה להקנות אמינות לדו”חות שנערכים על ידי ההנהלה של החברה באחריות ופיקוח הדירקטוריון. הביקורת מתבצעת על פי תקני ביקורת שמנחים את רוה”ח המבקר כיצד לפעול: כיצד לתכנן את הביקורת, כיצד לאמת את הנאותות, השלמות, הדיוק והתזמון של הנתונים החשבונאיים, ועוד.
חוות הדעת הנוכחית של רוה”ח נערכת בנוסח אחיד, כך שלמעשה, מלבד התשובה לשאלה האם הדו”חות נערכו באופן נאות מכל הבחינות המהותיות, המשקיע לא מקבל תרומה נוספת מרוה”ח: מהם הסעיפים בדו”ח הכספי שבהם יש סיכונים להצגה מוטעית מהותית בדו”חות? איזה שיקול דעת משמעותי הופעל על ידי רוה”ח המבקר בקשר עם שיקול דעת משמעותי שהופעל על ידי ההנהלה (כדוגמת אומדנים חשבונאיים שאי ודאותם גבוהה)? האם שיקול דעת משמעותי כזה הופעל גם בקשר עם בחינתה של הנחת העסק החי – כלומר, יכולת החברה להמשיך ולפעול במהלך עסקים רגיל בעתיד הנראה לעין?
במלים אחרות, הדו”ח כיום נערך במסך שחור־לבן ולא צבעוני, כך שאינו משקף כלל את ההתלבטויות של רוה”ח, שנשארות במסגרת סוד כמוס על “רצפת חדר העריכה”.
מותו של הנוסח האחיד
שינוי בינלאומי משמעותי בכללי הביקורת, שייכנס לתוקף בדצמבר הקרוב, הוא פרויקט חוות הדעת החדשה של רוה”ח המבקר שהוביל IAASB – הגוף שמתקין את תקני הביקורת הבינלאומיים. מדובר בחבילה של תקני ביקורת, שמטרתם לשפר את הרלוונטיות של חוות הדעת של רוה”ח המבקר ואת התקשורת אל מול הציבור, ולצורך כך שונה המבנה והתוכן של חוות הדעת בכללותו.
הכללים החדשים משנים את חוות הדעת של רוה”ח בביקורת על חברות נסחרות – שעיקרם הוספת פסקה חדשה, שמטרתה לשקף את סוגיות הביקורת העיקריות (KAM – Key audit matters) – סוגיות שלפי שיקול דעת המבקר, היו המשמעותיות ביותר בביקורת הדו”חות הכספיים. שינויים נוספים שנוגעים להגדלת האחריות הם הכללת השם המפורש של שותף הביקורת שחתום על חוות הדעת (ולא רק שם המשרד); שיפור פסקת העסק החי ומידע על אי התלות.
הבעיה היא שאף שהדו”חות של החברות הסחירות בישראל ערוכים החל ב-2008 לפי תקני IFRS – תקני חשבונאות בינלאומיים שמפורסמים על ידי IASB, לא אומץ בישראל במקביל סט אחיד של תקני ביקורת בינלאומיים – המקבילה הלוגית והמתבקשת. במקום זאת, ממשיכים תקני הביקורת להיקבע על ידי לשכת רואי החשבון. אף שחלק גדול מתקני ביקורת אלה מקורם בתקנים הבינלאומיים, קיימים בכל נקודת זמן הבדלים בין התקינות, מעבר לעצם הבעייתיות שנובעת מכך שלא מדובר בגוף תקינה עצמאי.
ההבדלים נובעים מפערי עיתוי של כניסה לתוקף, וגם לעתים מהבדלים קבועים – כמו למשל, בנוגע להסתמכות על רואי חשבון מבקרים של חברות מוחזקות, שלא קיים בתקינה הבינלאומית בביקורת – שם רוה”ח של החברה המחזיקה נדרש לקחת על עצמו אחריות מלאה.
על רקע זה, קיים חשש רב מפיגור בכניסתם של שינויים מתבקשים וחיוניים – כמו למשל, בנושא הנוסח האחיד. בשורה התחתונה, המשמעות היא שלעת עתה, מהפכת השקיפות בעבודתו של רוה”ח לא נכנסת לתוקף בישראל, ועבודתו נשארת בגדר קופסה שחורה.
בלתי תלוי, באמת?
תמורות משמעותיות בזירה הבינלאומית התרחשו באחרונה גם בהיבט של אי־תלות רוה”ח בחברה המבוקרת, שממנה נגזרים מידת העצמאות והספקנות המקצועית, שהם הבסיס לאובייקטיביות הביקורת ומעמדה בעיני המשקיעים. צריך להבין שנקודת המוצא של אי התלות היא בעייתית ביותר, לאור העובדה הבסיסית, שבסופו של דבר, החברה המבוקרת היא זו שבוחרת את רוה”ח וקובעת ומשלמת את שכרו.
על רקע זה, קיימת לעתים קרובות התעסקות בעניינים טכניים לחלוטין של אי תלות, כמו לדוגמה החלפת רואי החשבון של מלונות דן בשנה שעברה, מאחר והאחראים על מזון ומשקאות ועל מערכות מידע, שהוגדרו משפטית כנושאי משרה, הם גיסיהם של שותפים אחרים בפירמת רואי החשבון, שכלל לא היו מעורבים במתן השירותים.
יחד משנות ה-60
ההתעסקות בטפל יוצרת מסך עשן על בעיית התלות, שמוביל לפספוס העיקר – והוא שאין בישראל מגבלת זמן לתקופת העסקת רוה”ח, והוא יכול להישאר בתפקידו גם במשך עשרות רבות של שנים. לא צריך להתאמץ כדי למצוא חברות משמעותיות ביותר כיום במשק, ובכלל זה גם בנקים, שרואי החשבון הנוכחיים שלהם מכהנים בתפקיד כבר מתחילת שנות ה-60 של המאה הקודמת.
החשש המרכזי הוא שמערכת יחסים מקצועית ארוכת טווח מוגזמת עלולה לערער את עצמאותו של רוה”ח המבקר ולהשפיע באופן שלילי על הספקנות המקצועית שלו, גרירת טעויות עבר ומחסור בחשיבה רעננה.
בישראל, למעט לעניין חברות ממשלתיות, לא קיימת חובת רוטציה של משרד רוה”ח המבקר. מעבר לכך, ישראל היא אחת המדינות הבודדות ב-OECD שאין בה אפילו חובת רוטציה של שותפים בתוך משרדים, אם כי משרדים ששייכים לרשתות הבינלאומיות מבצעים זאת כחלק ממדיניות הרשת. עם זאת, צריך לזכור כי החלפת רו”ח מבקר בתוך אותו משרד לא באמת מספקת, שכן המוקד העיקרי של המשרד נשאר שימור הלקוח.
האיחוד האירופי: כן לרוטציה
השינוי המהפכני האמיתי בנושא זה נכנס לתוקף ביוני 2016, במסגרת דירקטיבה חדשה של האיחוד האירופי שדורשת רוטציה בין משרדים. מדובר בהכרעה לא פשוטה, שהרי הטיעון שכנגד נוגע לעלויות רבות בהחלפת משרד רוה”ח המבקר ובסיכון לאובדן של מומחיות וידע נצברים. הסיבה לכך היא שלכאורה, ככל שרוה”ח מכהן תקופה ארוכה יותר, כך הוא מבין טוב יותר את העסק של הלקוח ומשפר את המומחיות שלו בהליכי הביקורת ואת יעילותה. לפיכך, הטענה היא שחובת רוטציה עלולה להגביר את הסיכון לכשל בביקורת, היות שרואי החשבון בשנים הראשונות לכהונתם אינם מפתחים את הידע הספציפי ללקוח שאותו היו משיגים אילו כהונתם היתה ארוכה יותר.
האיחוד האירופי הכריע וקבע כי רואי חשבון יצטרכו לבצע רוטציה על בסיס קבוע כל 10 שנים לכל היותר, כשהמדינות החברות יכולות לקבוע תקופות רוטציה קצרות יותר. בהתאם לדירקטיבה החדשה, ניתן להאריך את התקשרות הביקורת בתקופה של עד 10 שנים נוספות, כל עוד נערך מכרז תחרותי, או עד 14 שנים נוספות, בתנאי שנערכת ביקורת משותפת – כלומר, מינוי של יותר ממשרד מבקר אחד, כששני המשרדים נושאים במלוא האחריות על כל עבודת הביקורת.
כך, בעוד שמהפכת הדיווח הכספי השאירה את ישראל על מפת העולם, מהפכת הביקורת – כללי ביקורת איכותיים ועדכניים, רוטציה של משרדי ראיית חשבון – משאירה את ישראל מאחור, וזאת עוד בלי להיכנס להיעדר גוף פיקוח חיצוני על רואי החשבון כמקובל בעולם.
זהו מצב דברים מסוכן, גם לאור ההתפתחויות הדרמטיות בזירה הטכנולוגית, לרבות תחום הביג־דאטה, שצפויות להפוך את מקצוע ראיית החשבון בשנים הקרובות על פניו.
תחום קבלנות הביצוע נמצא אמנם בסיכון גבוה בשנים האחרונות, לאור המרווחים הגולמיים הזעומים שעשויים לגרום לכך שטעויות קטנות יחסית בתמחור ובביצוע יכולות להוביל להתרסקות – ולכן במצבים כאלה ניתן לראות את הבעיות הפוטנציאליות של הביקורת במלוא העוצמה. גם הטעות האדירה באומדני העלויות של קבוצת דורי, בשלבים מתקדמים מאוד של הפרויקטים, יכולה להיכנס למשפחה זאת.
במקרה של דורי, צריך לזכור כי לא מדובר רק בכללים, אלא גם באכיפה שלהם – שהרי נוהלי הסתמכות על מומחים קיימים גם בתקינה הישראלית בביקורת. קשה להתעלם מכך שהסתמכות על הצהרת הנהלה באומדן כה קריטי, מייתרת במידה רבה את תפקידו של רוה”ח. לא ניתן להתעלם מכך שהצורך בדיווח על אופן הביקורת של האומדן, כשלעצמו, היה כנראה מאלץ את רואי החשבון לנקוט הליכים מעמיקים יותר.
שכר טרחה תמורת אחריות
לא להתבלבל, הבעיות המבניות בביקורת בישראל לא נמצאות רק בחברות בתחום הבנייה שקרסו, והן מתחבאות גם בענפים ובתחומים עם שולי רווחיות מספיקים שמסתירים אותן היטב. האינטרס של רואי החשבון הוא לייצר אפקטיביות של הביקורת, לרבות באמצעות רוטציה, שתוכל להוביל גם להכרה בהם כשומרי סף חיוניים על ידי החברות המבוקרות עצמן, ולא בגדר שירות גנרי חסר ערך.
בד בבד, עם הצבת המקצוע במקום הנכון והגידול באחריות, הדירקטורים נדרשים להבין את חשיבותו, וייתכן אף בהתערבות רגולטורית להימנע ממצבים של תשלומי שכר טרחה מגוחכים.
ההוכחה הכי פשוטה אולי למצבם של תקני הביקורת בישראל היא שרשות ני”ע האמריקאית והרגולציה האירופית לא מכירות בהם – כך שלא ניתן להשתמש בהם עבור חברות ישראליות שנסחרות בבורסות המובילות בעולם. ביטוי לכך ניתן לראות בחברות הישראליות הדואליות, שהביקורת בהן לא מתבצעת על פי התקינה הישראלית, אף שרבות מהן עורכות את דו”חותיהן על פי IFRS ומבוקרות בישראל. בעולם של שוקי הון גלובליים זהו מצב בעייתי ולא בריא, שצריך לתקן אותו רגולטורית – ככל שמדובר בחברות סחירות – עוד לפני שמבכים על תסמיני הבורסה.