פורום שווי הוגן FVF, המרכז הבינתחומי הרצליה
5 בינואר, 2017
בפורום שווי הוגן אנחנו אוהבים להסתכל על שווי הוגן במובן הרחב, אך היום נכנס ממש לתוך הליבה שלו ונדבר על הערכות השווי של חברות הסטארטאפ וגם כל זה על רקע Case Study פנטסטי, שבו באה חברה כזאת וניסתה ממש להנפיק. כל אחד לוקח את זה מהכיוון שלו – לטוב ולרע – סיפור הנפקת “שלנו”.
אני חושב שכל הגורמים המעורבים, שיש להם עניין בנושא נמצאים כאן ויהיה מעניין מאד לשמוע את ההתפתחות של הדיון הזה. בכלל, לפני שמתחילים להתעסק בהערכות שווי כאלה, עולה לדעתי שאלה מקדמית, עד כמה באמת חברות סטארטאפ צריכות להגיע לבורסה? יש מגמה של הרשות לני”ע ושל הבורסה לעודד חברות מסוימות, כמו למשל בתחום הביומד, להיסחר בבורסה ויש פה שאלה האם באמת זה נכון. בתכלס, החברות הללו הן כרטיסי הגרלה מבחינת הציבור והשאלה כמה זה נכון ללכת לציבור ולגייס כסף בשביל השקעות ברמות סיכון וסיכוי כה גבוהות שאין לו באמת יכולת וכלים לתמחר אותם – מה שהופך אותם לכרטיסי הגרלה. צריך גם להתחיל בזה שגם בלי קשר להנפקה של “שלנו”, בחשבונאות אין לנו ברירה אלא לאמוד את השווי ההוגן של סטארטאפים, אם זו השקעה במניות שאינה מקנה השפעה המהותית וכן גם באופציות לעובדים לצורך רישום הוצאות שכר בגין השווי ההוגן שלהן ומן הסתם צריך לצורך כך את השווי ההוגן של של נכס הבסיס שהוא המניות עצמן.
ובכלל, בדוחות כספיים של קרנות הון סיכון גם לפי ה U.S GAAP וגם לפי ה IFRS כל ההשקעות נמדדות לפי שווי הוגן, גם השקעות שמקנות השפעה מהותית וצפונה גם שליטה (ישויות השקעה). כלומר, לא רק השקעות שהן נכס פיננסי מתחת להשפעה מהותית. המשמעות היא שלפי החשבונאות היום, נרצה או לא נרצה מדידה לפי שווי הוגן נדרשת והמגמה של החשבונאות, אם מסתכלים על החשבונאות המודרנית,התפישה היא שכמעט כל דבר אפשר למדוד את השווי ההוגן שלו. יש לנו את 39 IAS ,בנושא מכשירים פיננסיים שעכשיו הולך להיות מוחלף ב – 9 IFRS . השקעה במניות לפי IAS 39 נדרשת להימדד לפי שווי הוגן, ויש בו משפט שאומר שבמקרים נדירים לא ניתן לאמוד באופן מהימן שווי הוגן ולכן המדידה תהיה לפי העלות. ב – 9 IFRS שמחליף אותו אפילו הורידו את המשפט הזה. כלומר כל השקעה במניות שהיא נכס פיננסי נדרשת להימדד לפי שווי הוגן.
ב-13 IFRS יש אפשרות לגבי מכשירים הוניים להשתמש בעלות היסטורית רק כשהיא מהווה קירוב לשווי ההוגן. זאת אומרת בתפישה של החשבונאות המודרנית היא שכל דבר כמעט ניתן למדידה לפי שווי הוגן.
כשאנחנו מסתכלים על השווי ההוגן של סטארט-אפים, אז כמובן שהשווי ההוגן צריך להימדד לפי ההיררכיה החשבונאית המקובלת שנותנת העדפה לנתונים האובייקטיביים (נתונים חיצוניים) – קרי לפי הגיוסים האחרונים. ככל שהגיוס הוא גיוס חיצוני, משמעותי ונותן באמת אינדיקציה וככל שפער הזמן שחלף הוא פער זמן לא גדול.
התייחסנו גם בחומר הרקע לנייר של ה AICPA בנושא הזה, אשר גם מדבר על זה שבשלבים ראשוניים של הסטארטאפ שעדיין אין גיוסים ועדיין משתמשים בכסף פנימי של המשפחה,החברים וכו’ ועוד לא עשינו גיוסים חיצוניים, הוא מדבר על זה שבמצבים כאלו מחוסר ברירה, צריך להשתמש בעלות של שחלוף. זאת אומרת, נקודת המוצא היא העלויות שהושקעו, הם הבנצ’מרק הטוב ביותר שיש כרגע לשווי ההוגן. כמובן שלתפישה הזו של עלות השחלוף יש חסרונות. אמנם נקודת המוצא שלה הוא שהסכום שהושקע הוא האומדן הכי טוב לשווי ההוגן, אבל יש פה כמה סכנות, נושא של התיישנות טכנולוגית – יכול להיות שהשקענו בחברה וכרגע מתרחשים כל מיני שינויים וגם בכלל תמיד צריך לבדוק את הקשר שלה לתזרימי המזומנים העתידיים. יש פה רגישות מאוד גדולה, שהרי היא לא בהכרח שהיא מתאימה לתזרים המזומנים ולשינויים שקורים. אך למרות שיש לה לא מעט חסרונות, מצד שני, אני חושב שהיא לא מילה גסה.
אם אנחנו מסתכלים ב 13 IFRS שהוא התקן החשבונאי המרכזי בעולם שעוסק בשווי הוגן בחשבונאות, הוא מדבר על 3 שיטות של הערכות שווי להגיע לשווי ההוגן שאחת מהן היא שיטת עלות השחלוף, לצד שיטת ההכנסות (DCF) ושיטת מחירי השוואה.