כך מנפחים הון לגופים פיננסיים

חברות הניהול והביטוח מתייחסות לעמלות ההפצה לסוכני שיווק וביטוח כנכס חשבונאי

החברות המנהלות של קופות הגמל ושל קרנות הפנסיה משלמות סכומים מהותיים בגין הפצה של מוצרי הפנסיה שבניהולן, הן בהפצה ישירה – באמצעות עובדיהן, סוכני שיווק פנסיוני – והן באמצעות משווקים חיצוניים – סוכני ביטוח. פעילות ההפצה מתבצעת בשנים האחרונות גם בבנקים המשמשים יועצים פנסיונים, אם כי פעילות זו עדיין אינה דומיננטית.

חלק ניכר מחברות אלה, הנדרשות ליישם IFRS, מהוונות את עמלות ההפצה כנכס ולא רושמות אותן כהוצאה מיידית. הנכס, המכונה DAC (Deferred Acquisition Costs), מייצג את זכותה החוזית של החברה לקבל דמי ניהול מקרנות הפנסיה שבניהול החברה, והוא מופחת על פני התקופה המשוערת לקבלת ההכנסות. חשוב להדגיש כי החברות המנהלות אינן מאחדות את נכסי קופות הגמל או קרנות הפנסיה שבניהולן, אלא רושמות בדו”חותיהן רק את נכסיהן והתחייבויותיהן העצמאיים, המבוססים על הזכויות לקבלת דמי ניהול.

הבעיה היא שלאור העובדה שהעמיתים שגויסו יכולים לעזוב בכל רגע, היוון העמלות המשולמות לסוכנים כנכס לכאורה אינו עומד בכללי ה–IFRS. כדי לרשום עלות “הרכשת לקוח” ‏(השגת לקוח‏) כנכס ב–IFRS, נדרש קיומו של חוזה ספציפי וכן מחויבות של הלקוח לקיים את החוזה. כך, קבלן יזם המשלם עמלת מכירה לסוכן/מתווך עבור חתימה על חוזה עם לקוח למכירת דירה על הנייר, נדרש להוון את העלות הנ”ל ולהכיר בה כהוצאה במועד ההכרה בהכנסה ממכירת הדירה. מנגד, במצב שבו אין מחויבות של הלקוח, הרי שלא ניתן לרשום את העלות הרכשת הלקוח כנכס ונדרש רישום מיידי של הוצאה, בדומה לעלויות שיווק ומכירה.

דוגמה בולטת לכך ניתן לראות בתחום הסלולר בישראל. בעבר חברות הסלולר היוונו כנכס בלתי מוחשי עמלות מכירה המשולמות למשווקים ולאנשי מכירות, והפחיתו אותן על פני תקופת ההתקשרות. בעקבות רפורמת כחלון, שביטלה את תקופת ההתחייבות, הן הפסיקו להוון את עמלות המכירה. יתרות הנכס בגין הרכשת לקוח בפרטנר, סלקום ובזק‏(ללא yes‏), שהיו בתום 2009 111, 110 ו–29 מיליון שקל בהתאמה, נהפכו בתום 2012 לסכומים זניחים בלבד.

דוגמאות דומות יש בטלוויזיה בכבלים, שרשמה בעבר נכס בלתי מוחשי שנוצר בגין עלויות הרכשת מנוי. רפורמת ביטול קנסות היציאה לגבי לקוחות חדשים וביטול הדרגתי לגבי לקוחות ישנים שחלה על כלל ספקי הטלוויזיה, הטלפוניה, האינטרנט והתשתית, כגון smile 012 ,yes ,HOT, נטוויז’ן ובזק מובילה לצמצום חד בנכס זה. כך, ב–yes היתרה הנ”ל ירדה מ–20 מיליון שקל בתום 2011 ל–2 מיליון בלבד בתום 2012. ב–HOT הירידה פחות חדה – הנכס ירד מכ–61 מיליון שקל בתום לכ–40 מיליון שקל. HOT מדווחת כי היא מהוונת את עמלות המכירה הישירות בגין מנויים שיש לגביהם התחייבות לתקופה מסוימת עד גובה הקנס המקסימלי הקיים בשל התחייבות זו.

בתי ההשקעות מתנהגים אחרת

אם נחזור לחברות המנהלות של קופות הגמל וקרנות הפנסיה, שחלקן המשמעותי מאוחדות בחברות הביטוח, הרי שההיוון מגדיל מלאכותית באופן משמעותי ביותר את ההון העצמי החשבונאי שלהן. הניפוח מגיע לעשרות רבות של אחוזים ולמעשה מייצג את עיקר ההון העצמי שלהן.

בעיה זו משתרשרת גם לחברות הביטוח המאחדות את החברות המנהלות. יש לזכור כי אף שחברות הביטוח מיישמות את ה–IFRS, הוא עדיין אינו מטפל בליבת פעילות הביטוח. למעשה, תקן החשבונאות הבינלאומי בנושא ‏(4 IFRS‏) מאפשר לחברות הביטוח ליישם את המדיניות החשבונאית המקומית לגבי הפעילות הביטוחית, למשל בנושא היוון עלויות רכישה ‏(DAC‏), עד השלמת תקן חשבונאות בינלאומי מסודר . עם זאת, לגבי המרכיב של ניהול קופות הגמל והפנסיה חברות הביטוח כפופות ל–IFRS בדיוק כמו כל חברה ציבורית אחרת.

אמנם לצורך כללי הלימות הון ה–DAC אמור להיות מבוטל, אך לא ניתן להתעלם מהחשיבות הדיווחית של סך ההון החשבונאי במוסדות פיננסיים, לרבות לעניין ניתוח הדו”חות ולעניין אמות מידה פיננסיות בהסכמי חוב. כמו כן, קיימת השפעה מקבילה על יתרת העודפים המשמשת לחלוקות דיווידנדים.

תופעה מעניינת היא שלמרות ההיוון הגורף בחברות המנהלות, שהן חברות בנות מלאות של חברות הביטוח הגדולות, הטיפול החשבונאי בבתי ההשקעות העצמאיים שגם להם חברות מנהלות אינו בהכרח דוגל בהיוון. כך, דש איפקס, אנליסט, ילין לפידות ואי.בי.אי אינן מהוונות את העמלות – בניגוד לפסגות שכן מבצעת היוון.

בשונה מתפישות מוטעות של “הקבלת הוצאות להכנסות”, שהיו אולי רווחות בעבר, החשבונאות המודרנית חזרה לבסיס הפשוט שעליו בנויה התיאוריה החשבונאית: המאזן. בהתאם לכך, כדי לדחות הכרה בעלות כלשהי כהוצאה, יש לעמוד בכללי ההכרה של נכס במאזן, הדורשים קיום שליטה. שליטה מתקיימת רק כשקיימת מחויבות של הלקוח. כך, בשנה שעברה הביע ה–IFRIC את עמדתו ביחס לטענה של היוון עלויות של השגת חוזים על בסיס עקרון ההקבלה, וקבע מפורשות כי ההיוון במצבים אלה חייב לעמוד בכללים של הכרה בנכס בלתי מוחשי. ה–IFRIC נדרש להביע את עמדתו על רקע דוגמאות שמקורן בעבר והשתרבבו לנספחים של תקנים חשבונאיים ואינן חלק רשמי מהן.

לא ניתן להתעלם מכך שהדיווח הנוכחי של החברות המנהלות וחברות הביטוח הינו בעייתי ועומד אפוא לכאורה בסתירה ל–IFRS. גם אם מבחינה עסקית דחיית ההכרה בעמלות ההפצה נראית לכאורה הגיונית, הרי שהחברות המנהלות, וחברות הביטוח בהקשר זה, חייבות להתיישר עם הכללים החשבונאיים המודרניים המיושמים בכל יתר החברות הציבוריות בישראל ולתקן את דו”חותיהן הכספיים.