הולילנד שוב מעלה את נושא ההתחייבויות מול הבנקים
התחייבויות שוטפות מייצגות התחייבויות שעומדות לפירעון במסגרת המחזור התפעולי, שהוא בדרך כלל שנה, אך יכול להיות ארוך יותר כמו אצל קבלנים. שאלה חשבונאית רגישה נוגעת לאופן סיווג התחייבויות כשוטפות במצבי אי-ודאות לגבי מועד פירעונן. בשונה מהמודל האמריקאי שמבוסס בעיקרו על התרחיש החזוי, ה-IFRS מאפשר להשתמש בתחזית רק כשהחברה שולטת בעיתוי פירעון החוב, כמו במקרה של מימון מחדש (refinance) שנתון להחלטתה, אחרת מטעמי זהירות חשבונאית החוב מסווג כשוטף.
מספיק איפוא שנוצרת למלווה אפשרות לדרוש פירעון מיידי, כמו במקרה של הפרת אמות מידה פיננסיות (covenants), כדי לגרום לסיווג כשוטף גם אם התרחיש אינו צפוי כלל וגם אם לאחר תאריך המאזן התקבל על כך ויתור (waiver) מהבנק.
אפשרות העמדה לפירעון מיידי יכולה לנבוע גם מאי-עמידה בתשלומי הקרן והריבית: דוגמה לכך היא תיקון הטעות שנעשה באחרונה בלידר, שסיווגה אג”ח בסך כ-97 מיליון שקל להתחייבויות שוטפות בתום הרבעון השלישי של 2009, על רקע העובדה שהסדר החוב טרם אושר.
גם קיומה של שליטה אינו תמיד ברור: HOT, לדוגמה, הותירה בהתחייבויות שוטפות 1.1 מיליארד שקל לתום 2009 (שהובילו לגירעון בהון חוזר של כ-1.7 מיליארד שקל), אף שדיווחה על כוונתה להאריך את מועדי הפירעון בהתאם לזכות הניתנת לה בהסכם עם הבנקים.
אך נדמה שאת השיעור המקיף ביותר בנושא מספקת הולילנד, שסיפורה מתחיל בסיווג הליווי הבנקאי כשוטף על בסיס שנה ולא לפי המחזור התפעולי שלה, שהוא שנתיים-שלוש. החברה האם פולאר הגדילה בעקבות כך את ההתחייבויות השוטפות לתום 2008 בכ-92 מיליון שקל. אך זה לא הכל: הליווי הבנקאי של הולילנד כולל קובננט סובייקטיבי, לפיו הבנק רשאי לדרוש פירעון מיידי כשהוא סבור שקצב המכירות המצטבר אטי משמעותית מהתחזית, מה שדורש הערכת הנהלה לקיום הפרה. שאלת הפרת הקובננטס רלוונטית לחלק הנותר של הליווי הבנקאי, שנוגע לשלבים המאוחרים יותר של הפרויקט ומייצג במהותו אשראי ארוך טווח.
לאור הערכת הולילנד כי הפיגור בקצב המכירות (סטייה של 27%-40%) עלול להיחשב משמעותי מבחינת הבנק, תיקנה באחרונה פולאר את דו”חותיה הכספיים וסיווגה גם חלק זה כהתחייבויות שוטפות. נכון לתום הרבעון השלישי של 2009, מדובר בסיווג של כ-127 מיליון שקל. השפעות אלה הובילו את הולילנד להון חוזר שלילי בתום 2009. עובדה כי בפברואר 2010 הודיע הבנק כי החליט עד כה שלא לדרוש פירעון מיידי. עד 1 באוקטובר 2010 אין לאירועים השלכות חשבונאיות, שהרי מעבר לכך שמדובר באירוע ששייך לתקופה הבאה בלבד, מדובר בתקופת חסד (grace) הקצרה מהמחזור התפעולי.
כאן המקום לספר על הלאקונה הקיימת כיום ב-IFRS, לפיה הפרה עליה ויתר הבנק מראש אינה מובילה לסיווג להתחייבויות שוטפות גם אם צפוי שלא תהיה עמידה בבדיקת הקובננטס הבאה במהלך החודשים הקרובים. לצורך המחשת העיוות, די לציין כי תקופת חסד, שמתקבלת בעקבות הפרה למשך פחות משנה אינה מונעת את הסיווג כשוטפת.
ההיגיון החשבונאי הוא שרק אירוע ההפרה יוצר זכות נוכחית לפירעון מיידי. כפועל יוצא, אילו הבנק היה מעניק להולילנד ויתור (waiver) על ההפרות עד כה וכן ויתור גם על בחינת הקובננטס בחודשים הקרובים, היה לכאורה ניתן בתום הרבעון הראשון לסווג בחזרה את ההתחייבויות ללא צורך בשיפור קצב המכירות.