עד כמה באמת ממונפת אלוני חץ

הסולו המורחב הוא המלך החדש

הדו”חות המאוחדים שמציגים את הנכסים, ההתחייבות, ההכנסות וההוצאות של החברה האם יחד עם אלה של החברות הבנות, על בסיס קונספט השליטה, עלולים להקשות על ניתוח הפעילות והבנתה. הרציונאל החשבונאי של האיחוד, שמקורו בהעדפת מהות כלכלית על פני צורה משפטית (substance over form), אינו מתקיים בכל מקרה – עוד בלא קשר לבעיות בקונספט השליטה. באי.די.בי, לדוגמה, שמאחדת שרשראות של חברות ציבוריות, ההון ששייך לבעלי המניות הרגילות היווה כ-8% בלבד מזכויות המיעוט בתום הרבעון הראשון.

גם החברות המדווחות אינן רואות בהכרח את הפעילות של כל החברות הבנות שלהן ברזולוציית איחוד, כפי שהדבר משתקף בביאור על המגזרים שמחלק את הפעילות בהתאם לאופן קבלת ההחלטות. הבעיה מתעצמת בחברות אחזקה שבוחנות את הפעילות פר השקעה, על פי המבנה התאגידי, בניגוד לתפיסת האיחוד. באי.די.בי, לדוגמה, אפילו סלקום ונטוויז’ן אינן מדווחות כיום, טרם המיזוג ביניהן, כמגזר תקשורת אחד.

דוגמה נוספת לבעייתיות ניתן לראות בדו”חות בי קומיוניקיישנס, שדרכה רכש שאול אלוביץ’ את השליטה בבזק, שהציגה ברבעון הראשון רווח מאוחד של 33 מיליון שקל. בעוד חלקם של בעלי מניותיה הסתכם בהפסד של 55 מיליון שקל, חלק המיעוט דווקא הסתכם ברווח של 88 מיליון שקל. הדבר נובע מכך שלמרות רווחיות בזק, בי קומיוניקיישנס נושאת בהוצאות מימון כבדות לצורך מימון הרכישה.

האם בי קומיוניקיישנס, בדומה לסקיילקס שרכשה את השליטה בפרטנר, היא בעלת פעילות? נראה כי מדובר במהות יותר במעטפת משפטית לביצוע הרכישה דרכה גויס המימון הבנקאי, המבוסס על שווי ההחזקה כמקשה אחת והדיווידנדים שמתקבלים ממנה. השקעה בחברות אלה דומה במהותה לרכישת אופציה ממונפת על מניות חברת המטרה.

בקצה השני נמצאים דו”חות הסולו, שמציגים את הנכסים והתחייבויות של החברה האם המשפטית בלבד, אבל אינם מציגים בהכרח תמונה מלאה. במקרים רבים, החברה האם פועלת, מבחינה טכנית, באמצעות חברות בנות בבעלות מלאה – אבל פעילות זו אינה מקבלת ביטוי בדו”חות הסולו הרגילים. פתרון מעניין לכך הוא הסולו המורחב, שבו מאוחדות רק אותן חברות בנות שהן בגדר “זרוע ארוכה” של החברה האם, בעוד שאר החברות הבנות מוצגות כנכס השקעתי.

קבוצה המציגה דו”ח סולו מורחב מתוך בחירה היא קבוצת עזריאלי, שפועלת בתחום הנדל”ן המניב בישראל ומחזיקה גם בגרנית הכרמל הציבורית (כ-61%) שלה מגוון החזקות. כחלק מהסולו המורחב הקבוצה אינה מאחדת את גרנית הכרמל, אבל מאחדת את כל הנדל”ן, כולל למשל קניון מודיעין שנמצא בבעלות קניית השלום, המוחזקת בשיעור של כ-99%.

ראייה זו עולה בקנה אחד עם הדיווח של הקבוצה על גרנית הכרמל כמגזר פעילות אחד, לצד המגזרים של מרכזי המסחר והקניונים ושל שטחי השכרה למשרדים ואחרים. הסולו המורחב במקרה זה, שמנטרל סעיפים מהותיים הנובעים מאיחוד גרנית, כגון לקוחות, מלאי ומכירות, מסייע להבנת התרומה הגדולה של פעילות הנדל”ן לסך הרווח.

דוגמה מעניינת יותר לסולו מורחב וולנטרי ניתן לראות באלוני חץ, שם מדובר על תחום פעילות של נדל”ן מניב. אלוני חץ פועלת בישראל באמצעות חברת הבת הציבורית אמות השקעות, המוחזקת בשיעור של כ-59%. הסולו המורחב שבו, בשונה מהדו”חות המאוחדים, לא מתבצע איחוד של אמות, מציג תמונה מחמיאה יותר של יחסים פיננסיים, כמו יחס הון למאזן שחשוב בחברות הנדל”ן המניב הממומנות באופן ניכר באמצעות אג”ח מדורגות.

כך, בסולו המורחב של אלוני חץ לתום הרבעון הראשון יחס זה היה כ-53%, לעומת 37% בלבד בדו”חות המאוחדים כולל התחשבות בזכויות המיעוט. מעניין לראות שלצורכי הדירוג התבססה חברת הדירוג מידרוג על נתוני הסולו המורחב במקום על הדו”חות המאוחדים.

תקן חדש

קיימת כוונה לפרסם השנה תקן בינלאומי בנוגע לחברות השקעה, שיוציא אותן מהקונספט של איחוד דו”חות כספיים. עם זאת, הדבר מכוון יותר לקרנות גידור ופרייווט אקוויטי – וכנראה לא יפתור, למשל, את בעיית חברות האחזקה.

נראה כי החשבונאות צריכה להבחין בין חברות בנות שהן במהותן זרוע ארוכה בליבת הפעילות, שיאוחדו – לבין כאלה שיטופלו כנכס בשיטת השווי המאזני. קביעה זו יכולה להתבסס על סממנים כמו ערבות מלאה, פעילות סינרגטית, בעלות מלאה או כמעט כזו בחברה פרטית ועל קוהרנטיות עם ביאור המגזרים.

באופן זה ייכללו רק נכסים והתחייבויות שאליהן חשופה החברה האם, כמו גם היכולת להעביר כספים. עד אז, נאלץ להסתפק בסולו המורחב כמידע משלים וולנטרי בלתי מוסדר, שהוא סובייקטיבי במהותו ונתון לרצון ולאינטרסים של החברות, כמו כל מידע GAAP-NON אחר.