רמת הנזילות של דו”ח תזרים המזומנים החדש

IFRS הביא לשינויים באופן סיווג תזרימי מזומנים

מהפכת ה-IFRS השפיעה באופן משמעותי על כל אחד מהדו”חות הכספיים, ובכלל זה לא פסחה גם על דו”ח תזרים המזומנים – שנחשב לעתים קרובות לדו”ח משמעותי ביותר בניתוח חברות.

על אף שלא חל שינוי במבנה הדו”ח, שעדיין מחולק לשלוש קטגוריות עיקריות – פעילות שוטפת, השקעה ומימון – הביא ה-IFRS לשינויים באופן הסיווג של תזרימי מזומנים מסוימים לכל אחת מהקטגוריות.

אחד השינויים המשמעותיים נוגע לאפשרות שקיימת ב-IFRS לסווג את תשלומי הריבית כפעילות מימון, במקום פעילות שוטפת. השינוי נובע מכך ש-IFRS אינו מקבל בהכרח את התפישה שהיתה נהוגה בעבר, לפיה תזרים מזומנים מפעילות שוטפת מייצג את דו”ח הרווח וההפסד על בסיס מזומן.

באופן לא מפתיע, מספר לא מבוטל של חברות בישראל ניצלו את ההזדמנות לסווג את תשלומי הריבית כפעילות מימון, כך שנוצרו הבדלים באופן הסיווג של תשלומי הריבית כמעט בכל ענף.

יתרה מזאת, מאחר שכללי החשבונאות בארה”ב אינם מתירים להציג את תשלומי הריבית מחוץ לפעילות השוטפת, נוצרו גם הבדלי סיווג בין חברות ישראליות דואליות שמיישמות את הכללים האמריקאיים, כמו פרטנר ורבוע כחול, לבין מתחרותיהן שמיישמות את ה-IFRS.

כפועל יוצא, המשתמשים בדו”חות הכספיים צריכים להיזהר משימוש “עיוור” בסיכומי הביניים של דו”ח התזרים החדש.

הנתונים מלמדים על החשיבות של תשומת הלב לאופן סיווג תשלומי הריבית בעת ניתוח השקעות והשוואת חברות באותו ענף. כלל ידוע הוא שבעידן ה-IFRS, המשקיעים נדרשים להיות מודעים למדיניות החשבונאית המיושמת בבסיס הנתונים המוגשים להם. כפי שניתן לראות, הדו”ח על תזרימי המזומנים – שאינו נתון לכאורה ל”משחקים חשבונאיים” – הוא לא בגדר יוצא מן הכלל.