“או בוי”: האם yes תוכל לשדר בשבוע הבא את הסדרה שמופיעה במאזן שלה?

הסכסוך בין yes ל-RGE, שהוביל להיפרדות חברת הלוויין מערוץ הילדים, עלול להסתיים בהתנגשות חשבונאית: אם אכן נכונה טענת RGE, שלפיה הסכם הצד ביניהן מתייחס להפקות שההשקעה בהן רשומה בדו”חות yes – הדבר מערער את נאותות הדו”חות, שנכללים בדו”חות בזק

לסכסוך החריף בין חברת הטלוויזיה בלוויין yes לבין מפיקת ערוץ הספורט וערוץ הילדים RGE, שהוביל בשבוע שעבר לביטול שידור משחקי היורוליג של מכבי ת”א, עשויות להיות גם השלכות חשבונאיות משמעותיות. ההסכם בין החברות, ששימש גם בסיס לשידורי ערוץ הילדים ב–yes, נחתם ב–2012 לתקופה של שש שנים, וכולל אופציית יציאה כעבור ארבע שנים — ש–yes מימשה השנה — וכתוצאה מכך החל בשבוע הבא, ב–1 בינואר, yes תעלה לאוויר ערוץ ילדים חדש בהפקת חברת סלוצקי אפיקי תקשורת.

במסגרת הסכסוך חשפה RGE הסכם צד (Side letter) שתואר על ידה כמסמך סודי שלפיו, אף שבחוזה הגלוי נקבע כי הזכויות של yes בהפקות הן לתקופה של 15 שנה — הרי שבמקרה של ניתוק ההתקשרות, כפי שמתרחש כעת, לא יהיו ל–yes זכויות נמשכות על ההפקות. במוקד הוויכוח עומדת שאלה עובדתית: לאילו סוגי הפקות מתייחס הסכם הצד? yes טוענת כי הוא מתייחס רק להפקות המשותפות, אבל עמדת RGE היא שההסכם מתייחס דווקא להפקות הבלעדיות — בין השאר בטענה כי לגבי ההפקות המשותפות לא עולה בכלל שאלה, מה גם שהרגולטור לא מאשר אחרת.

מבחינה חשבונאית, ככל שהסכם הצד אכן מתייחס להפקות שההשקעה בהפקתן רשומה בדו”חות yes עלולות להיות לכך השלכות כבדות משקל על נאותות הדו”חות בשנים האחרונות. לכך יש השלכות ישירות על דו”חות בזק — המאחדים את yes ובעבר יישמו לגביה את שיטת השווי המאזני.

כרקע יש לציין כי ההפקות של ערוץ הילדים ממומנות בידי הפלטפורמות HOT ו–yes בשני מסלולים: הפקות משותפות, שממומנות על ידי שתי הפלטפורמות ומשודרות בערוץ הילדים בשתיהן, והפקות בלעדיות — שממומנות רק על ידי פלטפורמה אחת ומשודרות בלעדית בערוץ הילדים רק ב–HOT או ב–yes. בעוד מרבית השידורים בערוץ הילדים הם משותפים (כולל האולפן), הרי שקיים זמן שידור משמעותי סימולטני עבור אותן הפקות בלעדיות שאינו משותף לשתי הפלטפורמות. לצורך ההמחשה, כאשר HOT שידרה את סדרת הילדים “גאליס”, yes העלתה לאוויר את הסדרה “שוברי גלים”.

מבחינה חשבונאית, שתי החברות רושמות כנראה את ההפקות המשותפות כהוצאה שוטפת מתוך תפישה שאין להן יכולת לשלוט בזכויותיהן בעתיד, בעוד ההפקות הבלעדיות נרשמות כנכס. בנוסף, בהתאם לכללי הרגולציה בישראל, קיימת לפלטפורמות אפשרות להפיק מחצית מההפקות בעצמן — שאז מן הסתם הן יהיו בבעלותן המלאה ולגביהן לא מתעוררת שאלה. לפיכך, סדרות שהופקו במסגרת זו, כמו “ראש גדול” ו”תאגד”, לא נתונות במחלוקת. מבחינה מעשית, הפקות עצמיות אלה מתבצעות בידי מפיקים חיצוניים.

“האח הגדול” — לא נכס

נכס בחשבונאות מייצג משאב, מוחשי או לא מוחשי, שנמצא בשליטת הישות המדווחת שממנו צפויות לנבוע לה הטבות כלכליות עתידיות. ככל שמדובר בפריטים שאין להם מהות פיזית, כמו זכויות שידור, הדגש בחשבונאות הוא להסתכל על הזווית המשפטית לצורך בחינת השליטה בנכס — כלומר עד כמה קיימות זכויות בעלות חוזיות או חוקיות. בנוסף, צריך לבחון את התכנים גם בראייה של הטבות כלכליות עתידיות.

ניתן להניח, למשל, כי תוכנית כמו “האח הגדול”, לא צפויה להניב לאחר שידורה הטבות כלכליות משמעותיות בשידורים חוזרים ומסחור, לרבות הכללת תכנים בתשלום ב–VOD — ולכן עלויות הפקתה נרשמות כהוצאה ולא כנכס. מנגד, עלויות ההפקה של סדרות איכותיות, כמו “פלפלים צהובים” ו”פאודה”, שיש בהן פוטנציאל להכנסות גם בשוק הבינלאומי, נרשמות כנכס.

ה–IFRS לא כולל התייחסות ספציפית ומיוחדת להשקעה בהפקות של סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה, כך שהן מטופלות לפי כללי ההכרה הרגילים בנכסים בלתי־מוחשיים ומלאי. להבדיל מנכסים שנרכשים, ועל כן עלותם היא הסכום ששולם עבורם, כשמדובר בנכסים בפיתוח עצמי עולה שאלת היוון העלויות.

לגבי נכסים בלתי־מוחשיים בייצור עצמי, ה–IFRS קובע כי מלוא העלויות שמתהוות בשלב המחקר יירשמו כהוצאה מתוך תפישה כי לא ניתן להוכיח עדיין הטבות כלכליות עתידיות, והנקודה שממנה מתבצע ההיוון היא רק בשלב הפיתוח, ככל שמתקיימים תנאים נוקשים יחסית שנוגעים בין השאר להיתכנות למימון ולקיומו של שוק למוצר. נקודת הזמן שבה מתקיימים התנאים משתנה, לפי אופי הפיתוח — היא רחוקה וקשה יותר להשגה בפיתוח תרופה, למשל, מאשר בפיתוח תוכנה.

בתעשיית ההפקות העולמית מקובל שמצד אחד העלויות הראשוניות של סדרה — כמו קריאת תסריטים, חיפוש טאלנטים, בניית תקציב ובחינת היתכנות — מוכרות כהוצאות, ומצד שני עלויות — כמו הפקת פרקי הסדרה, כתיבת המוזיקה ורישום הזכויות — יהוונו בדומה לעלויות פיתוח על בסיס הפקות מוצלחות בעבר וקיומו של שוק. בין לבין נמצאות עלויות הפיילוט, ובהן כתיבת התסריט והפקת פרקי הפיילוט, שהיוונן דורש הפעלת שיקול דעת. בכל מקרה, עלויות מכירה, שיווק, הפצה וקידום מכירות יירשמו כהוצאה ולא יהוונו.

במאזן לתום ספטמבר של yes, קיים נכס זכויות שידור בסך של כ–450 מיליון שקל — בעוד שנכון לסוף 2015 ל–HOT קיים נכס זכויות להקרנת סרטים ותוכניות בסך של 279 מיליון שקל. נכסים אלה כוללים זכויות שידור בתוכני וידאו (סרטים וסדרות) משני סוגים: זכויות שידור “קנויות” וזכויות שידור בגין הפקות מקור. yes, למשל, מדווחת לגבי הסוג השני כי נוסף על עצם הזכות לשדר את התוכן במסגרת שידוריה, יש לה על פי רוב זכויות באותם תכנים, בשיעורים הקבועים בהסכמים עם המפיקים — כלומר, שהיא זכאית אף להעביר הרשאות לשימוש בזכויות ולהשתתף בהכנסות הנובעות משימושים נוספים בתכנים מעבר לשידורים אצלה.

yes ו–HOT רושמות את זכויות שידור שנרכשות — סדרות זרות, כמו “משחקי הכס”, וסרטים — במאזן על פי עלותן, בתוספת עלויות ישירות שהוצאו לצורכי התאמתן להקרנה בישראל. yes לבדה משקיעה מדי שנה כמעט 200 מיליון שקל ברכישת זכויות שידור, לרבות הפקות מקור. עם זאת, הדו”חות של שתי החברות לא מאפשרים להבין את טיב העלויות שהוונו בגין הפקות המקור. בהקשר זה, לא ברור אם תקציבי הפיתוח המשולמים לחברות ההפקה לצורך בניית הצעה להפקה, שלא בהכרח מסתיימת בהסכם, אכן לא מהוונים.

הפחתה שרירותית בקו ישר

על רקע זה, אופן ותקופת ההפחתה של נכסי ההפקות הם דרמטיים בתעשייה. מדובר בסוג של “עלות מכר” המקובלת בחברות רגילות, שלה השפעה ישירה על הרווחים ועל ההון העצמי. בהקשר זה, חשוב להבחין בין תוכניות קנויות, שההפחתה שלהן פשוטה יותר ומתבססת על קצב ניצול הזכויות החוזיות לפי ההקרנות בפועל — לבין הפקות המקור, שהפחתתן מבוססת על אומדן ההנהלה להטבות הכלכליות שיצמחו בעתיד.

השאלה המרכזית צריכה להיות מהי ההנאה הכלכלית מהפקות המקור (שעשויה להיות נמוכה בהרבה ממשך הזכויות המשפטיות)? הפחתה בקו ישר, שמקובלת בנכסים פיזיים, לא מייצגת לכאורה את קצב הפקת ההטבות הכלכליות מזכויות שידור — שהרי בדרך כלל חלק מהותי מההטבות מתקבלות עם השידור לראשונה, כשהתקבולים משידורים חוזרים נמוכים בהרבה.

מה שמחדד עוד יותר את חשיבות אומדן ההפחתה הוא שמבחינת ה–Ebitda לא נהוג לנטרל את הוצאות ההפחתה של זכויות השידור, מתוך תפישה שמדובר במהות במימוש מלאי ולא בהפחתת רכוש בלתי־מוחשי. ניתן לראות זאת גם בכך ש–HOT ו–yes כוללות את תזרים המזומנים בגין ההפקות בפעילותן השוטפת בדו”ח על תזרימי המזומנים — ולא כפעילות השקעה.

הדבר המוזר הוא כי אף שמדובר באומדן קריטי, קיימת עמימות רבה לגבי אופן, היקף ותקופות ההפחתה של הפקות המקור בדו”חות HOT ו–yes, ולכן גם לא ניתן לבצע השוואה מתבקשת ביניהן. לפי פרסומים בתקשורת, yes מפחיתה את ההפקות על פני שש שנים, אף שתקופת הבעלות על הזכויות המשפטיות היא 15 שנה. HOT מדווחת כי עלות הזכויות מופחתת על בסיס ההקרנות בפועל, תוך מתן משקל יחסי גבוה יותר להקרנה הראשונה.

בהקשר זה, יש לציין כי בסוף 2011 שינתה HOT את מדיניותה בהקשר להפחתה של הפקות מקור: עד אז אלה הופחתו בשיעור של 80% עם ההקרנה הראשונה ושל 10% בהקרנה השנייה, כש–10% נפרסו קדימה בקו ישר לפי תקופת ההסכם — ובעקבות השינוי הקטינה את ההפחתה בהקרנה הראשונה ל–65%, כש–35% הנותרים נפרסו קדימה בקו ישר. שינוי מדיניות זה הוביל לגידול ב–Ebitda, שבאותן שנים היה משמעותי ל–HOT ולבעל השליטה בה, פטריק דרהי, כאשר ב–2012 חילקה דיווידנד בסכום משמעותי.

את החשיבות והרגישות של תקופת ההפחתה ניתן לראות, למשל, בדו”חות נטפליקס, שמשדרת ומפיקה סדרות טלוויזיה פופולריות רבות, כמו “בית הקלפים”, ונסחרת לפי שווי שוק של כ–55 מיליארד דולר. המאזן של נטפליקס כלל בתום ספטמבר זכויות הפקה ושידור בעלות מופחתת של 7.2 מיליארד דולר, שהיוו כ–70% מסך מאזנה ויותר מפי 3 מהונה העצמי.

נטפליקס מפחיתה הפקות על פני תקופה של בין שישה חודשים לחמש שנים — כשבמרבית ההפקות ההפחתה היא בקו ישר. שאר ההפקות מופחתות על בסיס השידורים בפועל מתוך סך השידורים הצפויים להתבצע בהתאם לאומדן ההנהלה, כך שמאמצי שיווק רבים שמביאים לביקושי צפייה גבוהים כבר בהתחלה מובילים לרישום פחת מואץ. כפועל יוצא, לאומדני השידורים הצפויים, שאותם קובעת הנהלת נטפליקס, השפעה ישירה על הרווח הנקי שלה. לשם המחשה, ברבעון השלישי של 2015 הודיעה נטפליקס על שינוי אומדן הצפייה העתידית, שהוביל לרישום הוצאות פחת נוספות של 25 מיליון דולר, שהקטין את הרווח השנתי שלה בכ–15%.

ההשפעה על בזק

אם נחזור להסכם הצד בין yes ל–RGE, הרי שמדובר במחלוקת עובדתית הנוגעת לגוף מפוקח, שתתברר כנראה בקרוב גם בבתי המשפט — והכרעה רשמית במחלוקת תוביל לתשובה חשבונאית ברורה לכל כיוון. החשבונאות, בכל מקרה, חייבת לשקף את המצב המשפטי העובדתי בכל רגע נתון — בלי קשר אם מדובר בחוזה ראשי או בהסכם צד סודי, כך שלא יכול להופיע נכס כלשהו במאזן שלא נמצא בשליטה. ככל שטענת RGE תתברר כנכונה, היא תוביל להתנגשות חזיתית, שהרי משמעותה היחידה היא שדו”חות yes בשנים האחרונות, וכפועל יוצא גם של בזק, לא היו נכונים, על כל המשתמע מכך.

ברקע הדברים, צריך לזכור כי קיימת רגישות רבה לפגיעה ביתרת העודפים של בזק בשל השפעתה על חלוקות הדיווידנד — ובפרט רטרואקטיבית. לכך מצטרפות גם השלכות פוטנציאליות על רכישת חלקה של יורוקום, בעלת השליטה בבזק, ב–yes בשנה שעברה — לרבות בהקשר של תשלום תמורה מותנית שתלויה בתוצאות yes. בכל מקרה, את ילדי ישראל הכי מעניין עכשיו לדעת אם yes תמשיך לשדר בשבוע הבא את הסדרה הפופולרית “או בוי” שמופיעה במאזנה.