בחירות המדיניות החשבונאית, שיקול הדעת הנרחב כמו גם גישות המעבר השונות המתאפשרים בתקן, עשויים להקשות על הניתוח החדש ולהוות אתגר למשקיעים ולאנליסטים. בישראל, נראה כי הפערים בין חברות הביטוח בבחירות המדיניות החשבונאית, כמו גם שיקולי הדעת שייושמו, צפויים להיות פחות משמעותיים ביחס לאלו שבחו”ל, בין היתר לאור ההוראות של הרשות (כגון, בהתייחס לאופן קביעת שיעורי ההיוון והתשואה, רשימה מוגדרת של תיקי ביטוח וכו’) ולאור השימוש הנרחב של חברות הביטוח במסגרת של Solvency II, הקובע מודל מפורט וסטנדרטי, כנקודת פתיחה לחישובים שונים ב-IFRS 17 (כגון, BE, RA וכו’).
להלן סיכום מדדי הביצוע בהם נעשה שימוש נפוץ בעולם, לצד ההשפעה הכללית הצפויה של IFRS 17 עליהם (לקוח מתוך סקר שפרסמה פירמת ראיית החשבון הבינלאומית KPMG בחודש אפריל 2023). בתמצית, ניתן לומר כי מרבית מדדי הביצוע מתבססים על מדדים קיימים, אולם יידרש להתאים את אופן החישוב שלהם ל-‘שפה’ של IFRS 17. ראוי להדגיש שבהתאם לפרסומים השונים עדיין תיתכן שונות בפרקטיקה לגבי אופן החישוב של המדדים השונים ונראה כי ייקח לשוק מספר שנים כדי להתכנס ל-KPIs אחידים יותר:
בהתאם לסקר של האמור, התקן צפוי להביא לירידה משמעותית בהכנסות משירותי ביטוח בענפי ביטוח חיים ובריאות שדווחו במסגרת IFRS 4, בין היתר, לאור ניטרול רכיבי ההשקעה מההכנסות ולאור דחיית רווחים מסוימים בפוליסות ביטוחי חיים.
בישראל, מספר גורמים היו אחראיים ליצירה של תנודתיות בלתי מבוטלת בתוצאות של חברות הביטוח:
- שינויים בהנחות ואומדנים אקטואריים (כדוגמת שינויים בלוחות התמותה או ברמת העתודות הנדרשת בביטוח רכב חובה);
- שינויים בדמי הניהול המשתנים בפוליסות ביטוח החיים המשתתפות, התלויים בביצועי שוק ההון; וכן,
- ההשפעות הפיננסיות בדמות השפעת האינפלציה והשינויים בעקום הריבית על התחייבויות הביטוח ומנגד תשואת ההשקעות בפועל.
חברות ביטוח מסוימות נהגו לבצע ‘נירמול’ של ההשפעות המצוינות לעיל ואחרות, ואחת מן השאלות המתעוררות היא כיצד לבצע את הנרמול גם תחת התקן החדש, כמו גם כיצד לגשר על פערים כלשהם בינו לבין התוצאות בעבר.
כך, צפוי כי ההשפעה של שינויים מסוימים כדוגמת לוחות תמותה עדכניים תפחת עקב כושר הספיגה של ה-CSM. בנוסף, נראה כי בתקופות רבות רמת התנודתיות של דמי הניהול המשתנים תפחת גם היא עבור חוזים הנמדדים בהתאם למודל ה-VFA לאור הכרה בשינויים בחלק החברה בשווי ההוגן של פריטי הבסיס (דמי ניהול בתקופה השוטפת ובתקופות עתידיות) אל מול ה-CSM. מאידך, התקן לא צפוי להשפיע מהותית על ענפי הביטוח הכללי הנמדדים בהתאם למודל ה-PAA (גישת הקצאת הפרמיה) – וככל והחברה היוונה את עתודות הביטוח שלה גם במסגרת IFRS 4 גם לא צפוי שינוי מהותי ברמת התנודתיות בהכנסות.
מעבר לחישוב של מדדי ביצוע המתבססים על נתונים מהדוחות הכספיים, IFRS 17 כולל בעצמו מספר דרישות גילוי של מדדי ביצוע חשבונאיים עבור חוזי ביטוח שאינם במודל ה-PAA. כך, התקן דורש לתת גילוי על עסק חדש (דומה במהותו ל-VNB), גילוי על יתרות ה-CSM וה-RA והתנועה בהם במהלך התקופה (משקף את הרווח הנדחה שישוחרר לרווח או הפסד בתקופות עוקבות), וכן, גילוי על מועדי השחרור הצפויים של יתרת CSM לרווח או הפסד בתקופות עתידיות.
אחת השאלות האנליטיות המרכזיות ביותר עמן נדרש להתמודד, היא מה טיבו של ה-CSM כאשר מנתחים את חברת הביטוח? האם ברמה הכלכלית-מימונית מדובר הלכה למעשה על הון או על התחייבות?
בהתאם לתקן, ה- CSM מייצג את הרווח שטרם הוכר שהחברה מצפה להרוויח לאורך תקופת החוזה והוא משמש ככרית לספיגת שינויים בהנחות לא פיננסיות (ובהנחות פיננסיות בחוזים הנמדדים במודל ה-VFA), עד איפוסו. ככזה, חלק מחברות הביטוח, כדוגמת חברת Aviva, רואות את CSM כחלק מההון העצמי שלהן לצרכי מדדי הביצוע שלהן.