נטישת שרה יוצרת דילמה חשבונאית: לאיזה רבעון לשייך את ההפסד
בחודש הבא יתפרסמו הדו”חות הכספיים לרבעון השלישי של השותפות העיקריות בקידוח שרה: הכשרה אנרגיה – המחזיקה העיקרית, ושותפות מודיעין, ושל החברות המחזיקות בהן: הכשרת הישוב ואי.די.בי שאף מחזיקות במישרין בקידוח.
לפי דיווחי החברות, הסכום הכספי שהוצא במישרין בגין הקידוח עד לנטישה הוא 48.5 מיליון דולר. בתוספת עלויות שיקום אתר של 7 מיליון דולר, ההפסד החשבונאי הפוטנציאלי הכולל מגיע ל-55.5 מיליון דולר.
מבחינה חשבונאית, החברות שהשתתפו בקידוח מאמצות בגרסאות שונות את שיטת “המאמצים המוצלחים” שלפיה עלויות הקידוח מוכרות כנכס כל עוד הקידוח לא נמצא יבש וננטש. כפועל יוצא, רישום ההפסד בגין מחיקת הנכס מתבצע בדרך כלל במועד הנטישה. כך למשל, סביר להניח כי ההפסד בגין קידוח מירה 1 שננטש בתחילת ספטמבר יירשם בדו”חות הרבעון השלישי. מדובר בהפסד פוטנציאלי גדול שהרי לפי דיווחי החברות, הסכומים הכספיים שהושקעו במישרין בקידוח מירה 1 הסתכמו ב-88.5 מיליון דולר שננטש, ולכך יש להוסיף את העלויות הצפויות לשיקום האתר בסך 7 מיליון דולר.
יש לציין, כי בדו”חות החברות שהשתתפו בקידוח לרבעון השני לא נכללה התחייבות בגין שיקום אתרי מירה ושרה. זאת, ככל הנראה, מאחר שקידוח מירה (שקדם לשרה) התחיל רק לאחר סיום הרבעון השני, ולכן ההתחייבות הנ”ל התהוותה רק ברבעון השלישי – והגדילה את עלות ההשקעה.
שיטת המאמצים המוצלחים, שמבוססת על עיקרון “זכאי כל עוד לא הוכח אחרת” היא חריגה בנוף החשבונאי, ומנותקת ממבחני הצפי הרגילים בחשבונאות הנדרשים לרישום נכסים. כפועל יוצא, הכלל לכאורה הוא שההפסד נרשם עם הנטישה ולא על בסיס תחזית להצלחה.
למרות כל זאת, שיטת המאמצים המוצלחים עדיין כפופה לכללי ירידת ערך נכסים של ה-IFRS, שקובעים שבמידה והתגלו סימנים לירידת ערך, נדרשת בדיקת הסכום בר-ההשבה ביחס לנכס. לצורך הדיון, נתעלם מהפוטנציאל הנותר לפי הדיווחים של רישיונות שרה ומירה שעשוי, בקונסטלציות מסוימות, לאפשר הסתכלות על ירידת ערך ברמה רחבה יותר מהקידוח הבודד, בהליך חשבונאי המכונה “יחידה מניבה מזומנים”.
נטישת קידוח היא אמנם סימן לירידת ערך, אבל בהנחה שקידוח שרה היה בעיצומו בתום הרבעון השלישי (סוף ספטמבר) ועדיין לא היה בנמצא מידע על אי ההצלחה – אין זה כה טריוויאלי שירידת הערך של ההשקעה בקידוח התרחשה כבר בתום הרבעון השלישי. על כך מעידים מחירי המניות של הכשרה אנרגיה ומודיעין לתום הרבעון השלישי, שלא גילמו עדיין את ירידת הערך בגין הכישלון בשרה.
עם זאת, להבדיל מנכס רגיל, שנפגם כתוצאה מאירוע מזוהה לאחר תאריך המאזן ולפני פרסום הדו”חות – כמו פגם פיזי או התיישנות טכנולוגית – המקרה של ממצאי הקידוח שונה במהותו. הסיבה לכך היא שממצאי הקידוח אינם בהכרח אירוע בפני עצמו, אלא הם יותר בגדר מידע שמתקבל על מצב הדברים שהיה בעבר: במקום הרי לא היה גז בכמות מסחרית גם בתום הרבעון השלישי. תפיסה זו שיכולה להתקבל בעולם דיכוטומי של מודל העלות, עשויה להוביל לרישום ההפסד כבר ברבעון השלישי.
ניתן להמחיש זאת באמצעות הדוגמה הבאה: נניח כי ליום המאזן לחברה יתרת חוב של לקוח בסך של 100 שקל, כאשר ביום המאזן היא מעריכה כי תצליח לגבות את כל החוב. נניח כעת שחודש לאחר מכן, עוד לפני שפורסמו הדו”חות הכספיים, מתברר במפתיע כי הלקוח הוכרז כפושט רגל וכי זה גם היה מצבו ליום המאזן. במקרה כזה, כללי החשבונאות דורשים להכיר בהפסד כבר ביום המאזן בהליך המכונה “אירוע מחייב התאמה”. זאת, להבדיל ממקרה שבו נכס כמו השקעה במניות נמדד במודל שווי הוגן בהתאם למחיר הבורסה, כי אז שינוי במחיר לאחר תאריך המאזן, חד ככל שיהיה, לא יקבל ביטוי ליום המאזן וישויך לתקופה הבאה.
הדמיון לחברות ביומד
ניתן למצוא קווי דמיון בין קידוח למציאת נפט וגז לבין פיתוח של תרופה, שהרי ניתן לראות בכישלון ניסוי של תרופה ככזה שמעיד על כך שהתרופה לא היתה קיימת מלכתחילה ולא כאירוע בפני עצמו. בהקשר זה, ניתן לציין את המקרה של כלל תעשיות ביוטכנולוגיה (כת”ב) שנדרשה למחוק נכסים בסכום של כ-370 מיליון שקל שקשורים לתרופה לטיפול בשבץ של החברה הבת שלה די פארם, על רקע ההודעה בסוף ינואר 2012 על כישלון בניסוי הקליני.
כת”ב הכירה בהפסד כבר בדו”חות ל-2011 בנימוק שכישלון הניסוי מספק ראיה טובה לתנאים ששררו בסוף תקופת הדיווח, ולכן מדובר באירוע המחייב התאמה. הטענה היתה שהחולים שתוצאות בדיקותיהם נותחו במסגרת דו”ח הביניים, גויסו לניסוי וכן עברו את הטיפול הנדרש בתרופה כבר ב-2011, כאשר הפעילויות והעלויות הקשורות בטיפול בחולים שבוצעו בתחילת 2012 היו זניחות יחסית.
על אף שהנסיבות אינן זהות בהכרח, לא ניתן להתעלם מכך שהטיפול החשבונאי של כת”ב הצליח להתגבר על כך, שבדומה לסיטואציה של קידוח שרה, גם מחיר השוק של די פארם לתום 2011 לא שיקף עדיין את כישלון הניסוי. בכל מקרה, הרגישות הרבה של החלטות חשבונאיות גבוליות כאלה נובעת מכך שהן עשויות להתקבל בסופו של דבר על בסיס אינטרסים דיווחיים.