מודל הנכס הפיננסי שיישמה גילץ הקטין הרווח הגולמי
בפרויקטים מסוג BOT כידוע, בונה גוף פרטי תשתית (או מקבל אליה גישה) על פי זיכיון מהמדינה, מתפעל אותה לפרק זמן קבוע מראש ומעביר אותה לממשלה בסופו. התפישה של הפרסום הבינלאומי 12 IFRIC היא שהתשתית אינה רכוש קבוע של המפעיל, ולכן השאלה היא האם הסכומים שיתקבלו בעתיד בגין ההשקעה משקפים זכות בלתי מותנית לקבלת מזומן? במידה שכן – הרי שמיושם מודל הנכס הפיננסי, ובמידה שלא, מיושם מודל הנכס הבלתי מוחשי – זיכיון.
לעומת זאת, במודל הנכס הבלתי מוחשי התפישה היא כי ההשקעה מייצגת את עלות רכישת הזיכיון מהמדינה שיש להפחיתו לאורך חיי הפרויקט; ומנגד להכיר בהכנסות מההפעלה בהתאם להתהוותן במקביל להוצאות התפעוליות. השלכות מודל זה דומות לטיפול בתשתית כרכוש קבוע – להוציא מרכיב הרווח הקבלני (אם קיים).במודל הנכס הפיננסי רואים את היזם כזרוע הארוכה של המדינה, כך שההשקעה מטופלת כהלוואה למדינה, שנפרעת באמצעות תקבולי ההפעלה, ולכן מוכרת בגינה הכנסת ריבית קבועה מדי תקופה, לצד הכנסות והוצאות תפעוליות קבועות.
ההבדל הדיווחי בין שני המודלים הוא תהומי, במיוחד על רקע הוצאות המימון הגבוהות בגין המימון הזר בחלקו הראשון של הפרויקט, אשר קטנות במהלכו. זאת, בעוד שבמודל הנכס הפיננסי הרווח החשבונאי קבוע כבר המהתחלה, לאור הכנסות המימון הגבוהות בתחילה בגין הנכס הפיננסי (שעומדות כנגד הוצאות המימון), הרי שבמודל הנכס הבלתי מוחשי מוכרים הפסדים כבדים בתחילה, והרווחים של הפרויקט מוסטים רק לחלקו השני.
ממעונות סטודנטים ועד מתקני התפלה
יש לציין כי הרוב המוחלט של הפרויקטים כיום נהנים מהרוח הגבית של מודל הנכס הפיננסי: החל ממעונות הסטודנטים שהקימה אפריקה בירושלים ועד למתקני ההתפלה של מנרב. מטעמים מובנים בוחרים כיום שלטונות המס להיצמד בנושא ל– IFRS לעניין זה ניתן לציין את דרך ארץ שקבעה את הטיפול המיסוי טרום ה– IFRS ונהנית לכאורה מכל העולמות: רושמת רווחים לפי מודל הנכס הפיננסי, ומכירה לצורך מס בהפסדים לפי מודל הרכוש הקבוע.
סיפור מרתק בעניין זה התרחש באחרונה אצל גילץ – חברת ההשקעות של גיל דויטש ורוני בירם שבאמצעות חברה בת רכשה שלושה פרויקטים בספרד לייצור חשמל בשיטה סולארית פוטו-וולטאית, אשר החלו בהפקת חשמל ב-2009. הרקע להקמתם הוא החוק הספרדי המחייב את חברות ההולכה לרכוש חשמל מחברות המייצרות אותו, תוך ניצול קרני השמש בתעריף הגבוה ממחיר השוק, כדי לאפשר שיעורי רווחיות סבירים.
בשלושת הרבעונים הראשונים של 2009 יישמה גילץ את מודל הנכס הפיננסי, ובאחרונה דיווחה על תיקון דו”חות (Restatement), בעקבות עמדת רשות ני”ע שלפיה אינה בתחולת הפרסום. רישום הוצאות הפחת, כתוצאה מהטיפול כרכוש קבוע, הקטין לדוגמה את הרווח הגולמי לתשעה חודשים מ-19.7 מיליון שקל ל-17.4 מיליון שקל.
לפרשנות פורמליסטית זו יכולות להיות השלכות דיווחיות מרתיעות לגבי פרויקטים מתוכננים בתחום הסולארי בישראל, שבהם, בשונה מעסקות BOT רגילות, אין מחויבות משפטית למכירת החשמל למדינה, גם אם זו מהותן הכלכלית! כלומר, לכאורה גם כניסה לתחולה אינה מובילה בהכרח לטיפול כנכס פיננסי מתוך התפישה כי רשת ביטחון כלכלית אינה בגדר זכות משפטית בלתי מותנית.