בזן הדמימה בסוף החודש כמה ממתקניה. ה-IFRS מתמודד עם עלויות הטיפול התקופתי באמצעות גישת הרכיבים – העלויות מהוונות ומופחתות עד לטיפול התקופתי המתוכנן הבא, וכך הלאה
בתעשיית הזיקוק מקובל להדמים אחת לכמה שנים את מתקני המפעל הפועלים מסביב לשעון לצורך טיפול תקופתי שנמשך כמה שבועות. קבוצת בזן, למשל, תדמים בסוף החודש את רוב מתקני ההמשך שלה לכחודש וחצי.
ה-IFRS מתמודד עם עלויות טיפול תקופתי במישור הנכס עצמו באמצעות גישת הרכיבים, שלפיה יש להפחית בנפרד חלקי רכוש קבוע משמעותיים בעלי אורך חיים שימושיים שונה. המשמעות היא שעלויות המתהוות בגין הטיפול מהוונות ומופחתות עד לטיפול התקופתי המתוכנן הבא, וכך הלאה.
עלויות הטיפולים בבזן, שמופחתות בקו ישר עד לטיפול המתוכנן הבא (בדרך כלל ארבע שנים), הסכתמו ב-2009 בכ-30 מיליון דולר; ב-2005 עלויות אלה הגיעו לכמעט 200 מיליון שקל. הוצאות הפחת ממשיכות להיזקף לדו”ח רווח והפסד גם בתקופת ההדממה – בהתאם ל-IFRS לא ניתן להפסיק הפחתה לפני מועד מימוש או סיווג כמיועד למכירה.
ניתן לומר כי שיטת הרכיבים מייתרת את ההבחנה המסורתית והבעייתית לגבי שיפוצים, בין “שמירה על הקיים” שטופלה כהוצאה מיידית (תחזוקה שוטפת), לבין “השבחה” שטופלה כתוספת לנכס (היוון), כל עוד מדובר בפריט שאינו מתכלה.
נמחיש את הדברים: על רכישת מלון מסויד נהיה מוכנים לשלם 105 מיליון שקל, לעומת 100 מיליון ללא הסיוד; כעת, בהינתן ש-5 מיליון שקל הם סכום משמעותי או שהחברה בוחרת להפרידו, יש להפחיתו עד למועד הסיוד הצפוי הבא ואז להוון את עלות הסיוד הבא – אחרת יוכרו עלויות הסיוד הבא כהוצאה שוטפת בעת התהוותן.
בבזן יתר עלויות ההחזקה והתיקונים אינן מטופלות כרכיב נפרד, ולכן נזקפות כהוצאות תחזוקה בעת התהוותן: 21 ו-12 מיליון דולר ב-2008 וב-2009 בהתאמה. כתוצאה מיישום גישת הרכיבים הטיפול התקופתי נהנה מפריווילגיה דיווחית משמעותית ביחס לעלויות התחזוקה האחרות – סיווג התשלום בפעילות השקעה במקום בפעילות שוטפת בדו”ח התזרים, ונטרולו בחישוב ה-EBIDTA יחד עם הוצאות הפחת.
עלויות טיפול תקופתי קיימות גם בענף התעופה, שם מתבצעים שיפוצי מנוע של מטוסים. היתרה המופחתת של “אוברולים” באל על הסתכמה בתום 2009 בכ-155 מיליון דולר, כשההפחתה מתבצעת בהתאם לשעות המנוע הפוטנציאליות שהשיפוץ הקנה למנוע ובהתאם לאומדן שעות המנוע החזוי בשנים הבאות לאותו צי מטוסים.
הסיבה לכך שעלויות טיפול תקופתי אינן יוצרות התחייבות חשבונאית, אפילו כשהרגולציה אינה מאפשרת את המשך ההפעלה בלעדיהן, היא שתיאורטית קיימת אפשרות להימנע מהן באמצעות הפסקת הפעלה, המשך הפעלה יעיל פחות או מימוש – בניגוד לעלויות עתידיות הנובעות מדרישה לפירוק ופינוי של הרכוש הקבוע שמייצגות מחויבות לעמוד בהן גם בלא שימוש, ולכן מוכרות כהתחייבות כנגד גידול ביתרת הרכוש הקבוע שמוביל לגידול בהוצאות הפחת בעתיד.
כך, במאזן של דלק אנרגיה לתום הרבעון השני קיימת התחייבות לא שוטפת בסך כ-53 מיליון שקל, שהוכרה במקור כנגד נכס ומייצגת מחויבות לסילוק נכסי הפקה – כמו אסדות קידוח, בתום תקופת השימוש.