סוף סוף נדע איך פועלות חברות הביטוח

בתחילת 2021 ייכנס לתוקף תקן חשבונאי חדש, וחברות הביטוח יידרשו להציג בדו”חותיהן – בפעם הראשונה – את התמונה האמיתית של פעילותן החיתומית ■ השינוי מחייב היערכות אינטנסיבית של חברות הביטוח כבר עכשיו, וכנראה יחולל שינויים גם בהתנהלותן העסקית

תקן חשבונאות בינלאומי חדש (17 IFRS) בתחום חוזי ביטוח, שהתפרסם באחרונה וייכנס לתוקף מחייב בתחילת 2021, ישנה לחלוטין את הדו”חות הכספיים של חברות הביטוח בישראל. מדובר בפרויקט דגל של ה–IFRS שנפרש על פני כמעט שני עשורים ויאפשר סוף סוף למשקיעים להעריך את הביצועים העסקיים של חברות הביטוח. בנקודת המוצא הנוכחית, החשבונאות של חברות הביטוח היא פרימיטיבית — ומתבססת בעיקר על העבר.

חברות הביטוח אמנם החלו ליישם את ה–IFRS יחד עם שאר החברות הציבוריות בישראל בתחילת 2008 — אבל רק למראית עין. הסיבה לכך היא שעד כה, תקן החשבונאות הבינלאומי בתחום הביטוח (IFRS 4) הותיר על כנן את הפרקטיקות המקומיות שהיו מקובלות — כך שחברות הביטוח יישמו למעשה את ה–IFRS רק בתחומים שאינם בליבת העסק שלהן.

בהתאם לפרקטיקות אלה, הפרמיות נרשמות כהכנסה על פני זמן רק על בסיס הזכאות לקבלתן, ומנגד נרשמות התחייביות ביטוחיות שהתהוו על פי אומדן אקטוארי, כשעלויות הרכשת הלקוח נרשמות כנכס (DAC) שמופחת לדו”ח רווח והפסד. כך, במודל החשבונאי הנוכחי קצב תשלומי פרמיה שונה בין מוצרים ביטוחיים מוביל גם לתוצאות חשבונאיות שונות בתכלית.

התפישה שבבסיס התקן החדש היא הסתכלות קדימה כבר בכניסה לחוזה, על פני תקופת הכיסוי של הפוליסה, ופריסת הרווח ממתן השירות הביטוחי (לאחר ניכוי עלויות הרכשת הלקוח) במשך כל תקופת הכיסוי — כששינויים באומדנים ביחס לעתיד יעדכנו את המרווח עד לאיפוסו, ולאחר מכן (שלילי) לדו”ח רווח והפסד.

הבאפר החדש: יתרת הרווח הנדחה

לצורך כך, המודל החשבונאי החדש קובע שההתחייבות הביטוחית תכלול שני רכיבים. הראשון הוא בדרך כלל חיובי בנקודת ההתחלה ומייצג את הערך נוכחי של התשלומים והתקבולים החזויים, שמשקף את ערך הזמן של הכסף — בניכוי רכיב סיכון (Risk Adjustment) שמשקף את חוסר הוודאות של הסכומים. הרכיב השני הוא שלילי ומייצג את מרכיב הרווח הנדחה בגין השירות שעדיין לא סופק (Contractual Service Margin, CSM), ובעת הכניסה לחוזה הוא זהה בערכו והופכי לרכיב הראשון.

שני הרכיבים יוצגו במאזן על בסיס נטו, כך שככל שמדובר בחוזה רווחי הרי שהוא יוצג בנטו כאפס בהתחלה; אם שולמה בגינו כבר עלות הרכשת לקוח — אז כנכס בגובה עלות זו.

ניתן להניח כי הרכיב הראשון יימצא בטריטוריה שלילית משום שהפרמיות המשולמות מקדימות בדרך כלל את העלויות וההוצאות בגין הפוליסה — אף שמנגד, רכיב הסיכון מוקטן במשך הזמן. הגידול בערך הנוכחי כתוצאה מחלוף הזמן — בגובה שיעור הריבית להיוון — ייכלל בדו”ח רווח והפסד בסעיף הוצאות מימון. אם נתעלם מעדכונים באומדני העלויות, הרווח החיתומי בדו”ח רווח והפסד יורכב מהפחתת הרווח הנדחה (CSM) על פני תקופת הפוליסה, שצובר אף הוא ריבית, וכן משחרור רכיב הסיכון. ההכנסה משירותי ביטוח, בהתאם למודל החדש מחושבת מהסוף להתחלה ונגזרת מהוספת מרכיב הרווח החיתומי האמור להוצאות שהתהוו במהלך התקופה.

לפי המודל החדש, יתרת הרווח הנדחה (CSM) משמשת מעין “באפר” (כרית ספיגה)במקרה של שינוי באומדני העלויות של שירותי הביטוח בעתיד. בהתאם, הערך הנוכחי של התזרימים יעודכן בכל מועד דיווח, כששינוי אומדן בקשר לעלויות השירותים העתידיים, כמו ביחס להתחייבות לתקופת הכיסוי הנותרת, ייתוספו או יופחתו מיתרת ה–CSM.

לצורך המחשה, עדכון של לוחות התמותה, כלומר עלייה בתוחלת החיים, נזקף במודל החדש קדימה — כל עוד הבאפר של ה–CSM מאפשר זאת — ולא נזקף אוטומטית כהוצאה לדו”ח רווח והפסד, כפי שדיווחו בשנים האחרונות חברות הביטוח.

מנגד, שינויים שמתייחסים לשירותים נוכחיים וכאלה שכבר ניתנו, כמו שינויים בין התביעות הצפויות לאלה שהתרחשו בתקופת השוטפת ושינויים באומדנים בגין תביעות שנוצרו בתקופות קודמות, יוכרו בדו”ח רווח והפסד בתוצאות שירותי הביטוח לתקופה. הבחנה דומה מתבצעת לגבי שינויים ברכיב הסיכון.

הנקודה המרכזית: CSM לא יכול להיות שלילי

הנקודה המרכזית כאן היא שה–CSM לא יכול להיות שלילי, כך שכל יתרה מתחת לאפס נזקפת מיידית לדו”ח רווח והפסד, לרבות במועד הכניסה אליו. כלומר, כניסה לחוזה מפסיד ביחס לכלל עלויותיו, כולל עלויות הרכשת הלקוח, תוביל להכרה מיידית בהפסד חיתומי.

לגבי שינויים בריבית חסרת הסיכון מאפשר התקן החדש לבחור בין הצגת ההשפעה ברווח כולל אחר (OCI) להכללתה בדו”ח רווח והפסד בסעיף הוצאות מימון. השינויים בריבית מיתוספים לתנודתיות במרכיב ההשקעתי בדו”חות של חברות הביטוח — בניגוד לתפישה של פריסת הרווח החיתומי.

ביחס לפוליסות משתתפות ברווחים, שבהן גם צד ההכנסות משתנה — דמי הניהול, שהם חלק מהתמורה בגין השירות, משתנים בהתאם לתוצאות ההשקעות — השינוי בערך הנוכחי של דמי הניהול ייזקף גם הוא לבאפר של ה–CSM, כך שההכרה בו תיפרס על פני תקופת השירות העתידית.

המשמעות היא שהתקן החשבונאי החדש משנה לחלוטין את הקונספציה של חלוקת הרווח בין התקופות תוך הסתכלות קדימה, בעוד במודל הקיים הדבר נעשה רק במקרי קצה (לעתים) ובהסתכלות כוללת — כמו בעקבות עלייה בתוחלת החיים או ירידת הריבית, שהובילו לרישום התחייבות בגין הפרשות להפסד (LAT) תוך הסתכלות על העתיד.

מהגרף (ראו לעיל) שמציג השוואה בין המודל החשבונאי הקיים למודל החדש וללא שינוי אומדן על בסיס נתוני דוגמה שכוללת פרמיה שנתית קבועה, ניתן להיווכח כי המודל החדש משטיח את התוצאות של חוזי הביטוח וכן את שינויי האומדן. הקו הכחול בגרף מייצג את המצב הבסיסי לא שינוי באומדן העלויות והקו האדום מייצג מצב שבו בתום השנה השנייה חל שינוי באומדן החזוי של העלויות לסוף השנה השלישית והרביעית. מאחר שבביטוחי חיים, בריאות, סיעוד ואובדן כושר עבודה הפרמיה עולה על פני השנים, הרי שמדובר בהקדמת רווחים ביחס למצב כיום.

הפרטי לא יסבסד יותר את הקולקטיבי

הבשורה הרעה מבחינת חברות הביטוח היא שהתקן החשבונאי החדש אינו מאפשר לקבץ חוזים שאינם הומוגניים — לרבות מבחינת שיעור הרווח הגלום בהם ומבחינת סמיכות הכניסה אליהם. זאת קביעה דרמטית שתגביל את יכולת המנהלים להעניק הנחות סלקטיביות, וגם תמנע מצבים שבהם ביטוחים פרטיים מסבסדים את הקולקטיביים.

רק לצורך המחשה, בדו”חות הכספיים של חברות הביטוח, לצורך בדיקת “ברות” ההשבה של ה–DAC אין אפילו הפרדה לענפים, למעט הפרדה כללית בלבד בין ביטוחי החיים לבין ביטוחי הבריאות.

התקן שצפוי להשפיע בעיקר על הביטוחים הארוכים, כמו ביטוחי חיים ובריאות, מאפשר מסיבה זאת ליישם מודל מדידה פשוט יותר, שדומה למקובל כיום לגבי חוזים עם כיסוי ביטוחי של עד שנה — כמו בחלק ממוצרי הביטוח הכללי־אלמנטרי, ככל שהדבר לא יוצר הבדלים משמעותיים.

קשה להתנבא לגבי ההשפעה החד־פעמית של המעבר על ההון של חברות הביטוח. זאת קביעה מורכבת שתלויה בין השאר בתנאים הספציפיים של כל מוצר ביטוחי, בשיעורי ההיוון שישררו, במדית השכיחות של חוזים מפסידים במידת השכיחות של חוזים מפסידים – וכן באופן המדידה של מרכיב הסיכון.

לפי הערכות שהוצגו בכנס של משרד רואי החשבון EY בשבוע שעבר, בעוד שלגבי ענפי הריסק בביטוחי חיים, בריאות ורכב־חובה ההון ליום המעבר עשוי לגדול — בפוליסות בעלות מרכיב חיסכון, ההשפעה ביום המעבר לא ברורה, ואף עשויה להוביל לירידה בהון, בין השאר כתוצאה מהכללת מרווח הסיכון ומרווח שירות החוזה במסגרת ההתחייבויות הביטוחיות.

למנוע שימוש במורפין של הפרמיות

תרגיל יומרני אבל מרתק נוגע לקשר שבין המודל החשבונאי החדש לבין סולבנסי 2 (Solvency 2) — רגולציה אירופית להבטחת כושר הפירעון והלימות ההון של חברות הביטוח, שאומצה בישראל — בהינתן שחישוב מרכיב הסיכון הוא דומה.

בהסתכלות כוללת, המודל החשבונאי החדש אמנם דומה ברוחו לסובלנסי 2, לאור הראייה הכלכלית — להוציא ההבדל בסיסי שנובע מכך שהסולבנסי לא מתעניין בהקצאת הרווח לתקופות, ומכיר למעשה באופן מיידי ב–CSM ללא פריסה קדימה, כמו במודל החשבונאי החדש.

כך למשל, מהגילוי שסיפקה מגדל בדו”חות ל–2016 על יחס סולבנסי 2 שלה, ניתן לגזור שההון המוכר של מגדל ביטוח לצורך הסולבנסי לתום 2015 הוא 8.4 מיליארד שקל. בנטרול הון משני ושלישוני — שנרשם חשבונאית כהתחייבות (2.7 מיליארד שקל), ובתוספת מוניטין ותוכנות בניכוי מס (0.6 מיליארד שקל), וכן התאמות קלות בגין מדידת התחייבויות פיננסיות בדו”חות לפי עלות מופחתת ולא בשווי הוגן — מתקבל שהערך הכלכלי של ההון העצמי הוא 6.2 מיליארד שקל.

ערך זה משקף תוספת של כ–30% על ההון העצמי בדו”חות מגדל ביטוח, שהיה בתום 2015 ב–4.7 מיליארד שקל.

מאחר שלא ברור באיזו נקודה תימצא מגדל במועד המעבר מבחינת הפריסה של מרווח השירות (CSM), לא ניתן גם לקבוע מה תהיה ההשפעה החד־פעמית על ההון העצמי שלה. בכל מקרה, את המשמעות האדירה של מרווח הסיכון ניתן לראות בפער העצום שקיים בין הערך הגלום (EV) שעליו מדווחות חברות הביטוח לבין ההון העצמי הכלכלי שלהן לפי הסולבנסי; במקרה של מגדל ביטוח, למשל, ה–EV היה 11.3 מיליארד שקל — כמעט פי שניים מההון העצמי הכלכלי שלה.

לא ניתן להתעלם מכך שההסתכלות קדימה של המודל החשבונאי החדש מגבירה את השימוש באומדנים ארוכי טווח בדו”חות. מה שמזכיר במידה רבה את שיטת התקדמות העבודות שמיישמים קבלני ביצוע — שגם אצלם המרכיב המשתנה הוא בעיקר בצד העלויות. רמת המורכבות בביטוח אמנם גדולה יותר, הן לאור טווחי הזמן והן לאור אמידת רכיב הסיכון, אבל לא ניתן להתעלם מכך שזוהי מהות העסק הביטוחי. באופן דומה, גם עצם התמחור של מוצר ביטוח ארוך טווח בעת מכירתו מחייב הסתכלות כזאת.

דווקא החיבור של החשבונאות להסתכלות עסקית יכול להוביל להתנהלות אחראית ולמנוע מצבים לא רצויים של כניסה לחוזים הפסדיים במהותם בראייה קצרת טווח, לצורך הגדלת מחזורים, שכונתה בעבר “המורפין של הפרמיות”.

לכך, כמו גם לקוהרנטיות החשובה של המודל החשבונאי החדש עם הסולבנסי, צפויות השפעות ריאליות חיוביות — החל בתמחור כלכלי נכון של מוצרי הביטוח ואסטרטגיות המכירה שלהם ועד לשיפור התחרות בשוק.

אכילת רווחים קדימה ופגיעה בתשואה להון

בשלוש השנים הקרובות מצפים לחברות הביטוח אתגרים גדולים מבחינת ההיערכות ליישום התקן החדש והמשאבים הנדרשים לכך, לרבות בהיבטים של מערכות ממוחשבות. גם רשות המסים תידרש כנראה להתאים עצמה למודל החשבונאי החדש תוך שימוש בשיטת העקיבה — וגם להתמודד עם שאלת אופן ההתייחסות להשפעות של השינויים בריבית לצורכי מס.

אלמנט מיוחד שמתווסף הוא הרגישות הרבה של הוראות המעבר לניהול רווחים חד־פעמי על ידי המנהלים, שקיימת בכל תקן שמשנה את מדיניות רישום ההכנסות. הסיבה לכך היא שכל גידול מיידי בהון החשבונאי במועד המעבר, משמעותו “אכילת” רווחים חשבונאיים קדימה — ופגיעה כפולה בתשואה להון העתידית ולהפך.

להקל על הרגולציה בקבלת השינוי

מה שבטוח הוא שהשקיפות בדו”חות הכספיים של חברות הביטוח תשתפר פלאים. דו”ח רווח והפסד של חברות הביטוח יבצע סוף סוף את ההפרדה הכה חיונית בין התוצאות של הפעילות החיתומית לבין תוצאות ההשקעות — והמשקיעים ייחשפו דרך הביאורים לתנועה המלאה ברווחיות החיתומית.

הפרדה חיונית זו, שמוצגת כיום רק בדירקטוריונים של חברות הביטוח, תוביל במקביל לשיפור מהותי גם בהסברים לתוצאות החשבונאיות המופיעים בדו”ח הדירקטוריון — ותסייע לתמחור נכון של מניותיהן.

בכל מקרה, העמידה העצמאית של הסולבנסי והניתוק שלו מהדו”חות הכספיים של חברות הביטוח אמורים לסייע בהתמקדות בדיווח נאות למשקיעים — בנטרול לחצים. תוך כדי, היא אמורה גם להקל על הרגולציה בכל הקשור לקבלת השינוי המשמעותי והחשוב במודל החשבונאי, או לפחות לא להתנגד לו.

כך מחשבים את הרווח החיתומי במודל החשבונאי החדש

חברת ביטוח מכרה פוליסות לתקופת כיסוי של שלוש שנים. היא קיבלה מראש 900 שקל וצופה תביעות והוצאות בסך של 200 שקל בתום כל שנה. נניח כי רכיב הסיכון הוא 120 שקל והוא מופחת בקו ישר, וכי הריבית להיוון היא 5%.

יתרת ההתחייבות בגין חוזה הביטוח רגע לפני תשלום הפרמיה היא 0 שקלים: היא מורכבת מנכס של 355 שקל בגובה התזרים המהוון — כלומר, 900 שקל בניכוי ערך נוכחי של שלושה תשלומי 200 שקל (545 שקל), שממנו מנוכה רכיב הסיכון (120 שקל). כלומר 900 פחות 545, שהם 355. כפועל יוצא, ה–CSM ביום הכניסה לפוליסה הוא 235 שקל (120–355).

בעקבות תשלום הפרמיה תירשם התחייבות של 900 שקל שתוביל לכך שהערך הנוכחי יהפוך לשלילי בגובה של 545 שקל (900–355), וייצור הוצאות ריבית של 27 שקל (545*5%). מנגד, הרווח הנדחה יופשר לדו”ח רווח והפסד בתוספת ריבית, ותירשם הכנסה חיתומית של 82 שקל: (12+235)*1/3. לרווח החיתומי תצטרף גם ההפחתה של רכיב הסיכון בגובה 40 שקל (120*1/3).

כפועל יוצא, הרווח החיתומי בשנת החוזה הראשונה יהיה 122 שקל (82+40), ויירשמו הוצאות מימון של 39 שקל (27+12). מבחינה הצגתית, בשנת החוזה הראשונה יירשמו הוצאות בגין שירותי ביטוח של 200 שקל כנגד הכנסות — כך שההכנסות משירותי ביטוח יסתכמו ב–322 שקל (122+200).