דוח רווח או הפסד החדש ב- IFRS יחולק לשלוש קטגוריות עיקריות: פעילות תפעולית, פעילות השקעה ופעילות מימון, בדומה לדוח על תזרימי המזומנים. בעקבות כך, הרווח התפעולי של חברות מדווחות רבות צפוי להשתנות, כאשר חברות ההחזקה עלולות להיפגע באופן דרמטי. בעקיפין מגדיר התקן החדש גם את נקודת המוצא של ה– EBITDA. כמו כן, בעקבות התקן החדש הרווח נון-גאפ יכנס, באופן תקדימי, לביאור בתוך הדוחות הכספיים עצמם. לתשומת ליבם של מנהלי הכספים: למרות שהתקן יכנס לתוקף מחייב רק בתחילת 2027 יישום מוקדם שלו יכול להיות כדאי, כמו למשל לצורך שיפור תזרים המזומנים מפעילות שוטפת. בכל מקרה, כדאי להביא את השינויים הצפויים כבר בחשבון, לרבות ביחס לקביעת קובננטים בהסכמי הלוואה חדשים ועדכון שלהם בהסכמי הלוואה קיימים. 
בתחילת אפריל 2024 פורסם תקן חשבונאות בינלאומי חדש ורב השלכות – 18 IFRS שעוסק בהצגת דוחות כספיים ומחליף את IAS 1 בנושא. מדובר בתקן בעל קביעות תקדימיות בנוף החשבונאי שהוא ציון דרך היסטורי בראיית ה- IFRS וישפר באופן משמעותי את המידע שניתן למשקיעים – בעיקר בנוגע לשקיפות ולהגברת ההשוואתיות. התקן החדש משנה את מבנה דוח רווח או הפסד, ומגדיר לראשונה ב- IFRS את הרווח/הפסד התפעולי ולכך צפויות להיות השלכות על חברות רבות. בעקיפין מגדיר התקן החדש גם את נקודת המוצא של ה- EBITDA (ראו בהמשך).
התקן אמנם יכנס לתוקף מחייב רק בתחילת 2027, בדרך של יישום למפרע, אבל טבעם של השינויים הנגזרים ממנו הוא כזה, שדורש ממנהלי הכספים היערכות וחשיבה מוקדמת, לרבות בעת קביעת קובננטים בכניסה להלוואות חדשות. כמו כן, יתכן ובמקרים מסוימים תיווצר מוטיבציה ליישום מוקדם.
מהלך תקדימי נוסף בתקן החדש הוא הדרישה להכללה בתוך הדוחות הכספיים המבוקרים עצמם ביאור על מדדי ביצוע ניהוליים – Management defined Performance Measures) MPMs) שמפורסמים לציבור בדיווחים מחוץ לדוחות הכספיים. מדובר למעשה בצעד לא טריוויאלי של מיסוד של ה”נון-גאפ” – כך למשל, לצורכי המחשה, ייתכן וחברות ינטרלו בביאור ששייך לדוחות הכספיים עצמם הוצאות בגין אופציות לעובדים (תשלום מבוסס מניות) בביאור הנ”ל, למרות שלפי כללי החשבונאות מדובר בהוצאה לכל דבר ועניין. מדובר בצעד דרמטי לכיוון הרלבנטיות של הדוחות הכספיים, תוך יצירת סטנדרט של עקביות, הסבר מלא וביקורת של רואי החשבון.
בהתאם לתקן החדש, כלל החברות, כולל חברות החזקה וגופים פיננסיים, ידרשו להציג את שורת הרווח התפעולי. יש לציין כי בישראל הבנקים לא מדווחים לפי ה- IFRS ולכן השינוי יהיה רלבנטי, בין היתר, לגופי האשראי החוץ בנקאיים ולחברות הביטוח. בכדי לקבל מושג על המשמעויות של התקן החדש, די לציין למשל כי חברות ההחזקה (וגם חברות אחרות) ידרשו להציג את רווחי האקוויטי מהשקעות בחברות מוחזקות שמטופלות לפי שווי מאזני כפעילות השקעה מתחת לשורת הרווח התפעולי שלהן, מה שעשוי לפגוע בהן דיווחית.
מבנה חדש של דוח רווח או הפסד
בהתאם למבנה החדש של דוח רווח או הפסד, ההכנסות וההוצאות יסווגו לשלוש קטגוריות שונות לפני שורת הוצאות המס ושורת הפעילות מופסקת: פעילות תפעולית, פעילות השקעה ופעילות מימון. כמו כן, תידרש הצגת של שלושה סיכומי ביניים: רווח או הפסד תפעולי, רווח או הפסד לפני פעילות מימון ומיסים על הכנסה (למעט במקרה של בנקים וגופים פיננסיים דומים) ורווח או הפסד נקי.
בעוד הסיווג של הכנסות והוצאות הוא סטנדרטי עבור חברות רגילות (ראו מבנה דוח רווח או הפסד לדוגמה בתרשים להלן), הרי שהוא ישתנה בשני מקרים של פעילות עסקית מיוחדת. המקרה הראשון הוא בנקים וגופים פיננסיים דומים והמקרה השני הוא חברות נדל”ן מניב וגופי השקעה (כמו קרנות הון סיכון וישויות השקעה) – להרחבה לגבי אופן ההבחנה בחברות בעלות פעילות עסקית מיוחדת כאמור ואופן הסיווג של הכנסות והוצאות בדוח רווח או הפסד שלהן ראו בהמשך.
מהו רווח תפעולי?
ההגדרה של הרווח/ההפסד התפעולי בתקן החדש היא שיורית וכוללת את כל ההכנסות וההוצאות שלא מסווגות לקטגוריות האחרות, כלומר שאינן שייכות לפעילות השקעה או לפעילות מימון. כפועל יוצא, הרווח התפעולי כולל למעשה את הפעילות העיקרית של הישות, לרבות הכנסות והוצאות תנודתיות וחריגות. ההגדרה השיורית, מונעת מצבים בהם הנהלות יוציאו מהרווח התפעולי פריטים “לא נוחים” כמו הוצאות חד פעמיות או רווחים והפסדים “תנודתיים”. מצד שני, קיימת דרישה לגילוי על MPMs שהוא במהותו נון-גאפ אשר יכול להשלים את התמונה (ראו בהמשך).
בכל מקרה, מדובר בעקרון חדש שיוצר לראשונה השוואתיות בין חברות ועשוי להשפיע על שורת הרווח התפעולי של חלק מהחברות. כך למשל, מבלי להיכנס לנאותות הסיווג הנ”ל, חברות קמעונאיות שעד כה הציגו את ההוצאות בגין כרטיסי אשראי במסגרת הוצאות המימון, ידרשו בהתאם להגדרה החדשה לסווג אותן במסגרת הרווח התפעולי (הוצאות מכירה) מה שבהכרח יקטין אותו. כמו כן, כפועל יוצא מההגדרה החדשה, הכנסות מדמי שכירות ורווחי/הפסדי שערוך של נדל”ן להשקעה (וכן רווח/הפסד מהמימוש) בחברות רגילות (שאינן חברות נדל”ן מניב) שעד כה סווגו מעל לשורת הרווח התפעולי, יסווגו בהתאם לתקן החדש לפעילות השקעה מתחת לרווח התפעולי. בנוסף, רווחי (הפסדי) אקוויטי בגין השקעות בחברות כלולות ועסקאות משותפות שבמקרים מסוימים הוצגו עד מעל לשורת הרווח התפעולי, יסווגו כעת אף הם לפעילות השקעה, מתחת לשורת הרווח התפעולי.
הבדל פוטנציאלי נוסף ביחס לפרקטיקה הקיימת נוגע לחברות שהציגו עד כה את הכנסות הריבית שנבעו מהפרדת רכיב מימון משמעותי בגין לקוחות במסגרת הרווח התפעולי. כמו למשל במקרה של חברת הסלולר לעניין המכירות של מכשירים בתשלומים. לכאורה, התקן החדש מכיר באפשרות של תפיסה “דו ראשית” של פעילות עיקרית – תפעולית ופיננסית גם יחד. אבל גם ככל שאכן ניתן יהיה להצדיק זאת (לא טריוויאלי כל עוד לא מדובר למשל במגזר פעילות נפרד), הרי שנדרש יהיה לייחס גם את עלויות הריבית הרלבנטיות להכנסות הללו. כפועל יוצא, קשה לראות כיצד המצב הקיים כיום ימשיך להתקיים תחת התקן החדש.
פעילות השקעה, מהי?
המבנה החדש של דוח רווח והפסד לפיו הרווח/ההפסד התפעולי מוגדר באופן שיורי, מעניק חשיבות רבה להגדרת פעילויות השקעה ומימון. בהתאם לכך, פעילות השקעה כוללת הכנסות והוצאות שמייצגות תשואה על נכסים, אשר עומדים בפני עצמם ולא תלויים בעיקר במשאבים אחרים של הישות (זאת להבדיל מהאופי האינטגרטיבי של הפעילות התפעולית). דוגמאות להכנסות שיסווגו לפעילות השקעה בחברות רגילות הן הכנסות והוצאות בגין יתרות מזומנים ושווי מזומנים, הכנסות מדמי שכירות ורווחי שערוך של נדל”ן להשקעה (וכן רווח/הפסד ממימושו), הכנסות ריבית ושינויים בשווי ההוגן של נכסים פיננסיים.
כמו כן, כאמור, בהתאם לתקן החדש הכנסות מהשקעות בחברות כלולות ועסקאות משותפות אשר מטופלות לפי שיטת השווי המאזני יסווגו כפעילות השקעה ולא במסגרת הרווח התפעולי כפי שהיה עד כה בחלק מהמקרים. יש לציין כי ה- IFRS אימץ כאן עמדה נוקשה, במיוחד לאור ההצעה המקורית בעבר לבצע הבחנה בין השקעות לפי שיטת השווי המאזני שהן אינטגרליות לפעילות התפעולית שיסווגו ברווח התפעולי לבין כאלה שאינן אינטגרליות שיסווגו בפעילות השקעה. הקביעה הסופית יכולה לפגוע משמעותית בחברות החזקה, שאינן בגדר קרנות השקעה שמודדות את ההשקעות שלהן בחברות מוחזקות לפי שווי הוגן לרווח או הפסד (ראו להלן). כפועל יוצא, חברת החזקה שעיקר החזקותיה הן השקעות המטופלות לפי שיטת השווי המאזני עלולה להגיע למצב בו היא מציגה באופן קבוע הפסד תפעולי לאור הוצאות ההנהלה. כמו כן, גם חברות רגילות שאינן חברות החזקה שהציגו עד כה רווחי אקוויטי בגין חברות מוחזקות מסוימות מעל לשורת הרווח התפעולי, כדוגמת חברת שטראוס, עלולות להיפגע מקביעה זאת.
פעילות מימון, מהי?
פעילות מימון כוללת את כל ההכנסות וההוצאות מעסקאות אשר קשורות לגיוסי חוב והון, כמו הוצאות ריבית בגין הלוואות בנקאיות או אגרות חוב והוצאות ריבית בגין התחייבויות בגין חכירה. כמו כן, במסגרת פעילות מימון יכללו הוצאות ריבית שנובעות מקידום בגין ריבית של התחייבויות שנמדדות על פי ערך נוכחי, כמו למשל הוצאות ריבית שנובעות ממדידת התחייבות אקטוארית לעובדים או כאלה שנובעות ממדידת הפרשות לפי ערך נוכחי. עד כה, הדבר היה נתון לבחירת מדיניות חשבונאית, כאשר חלק מהחברות הציגו זאת במסגרת הרווח התפעולי. חשוב להדגיש כי ההבחנה בין פעילות השקעה לבין פעילות מימון היא גם חשובה – כך למשל, ככל שקיים הפסד בגין השקעות בניירות ערך הרי שהוא יוצג בקטגוריה אחרת לגמרי (פעילות השקעה) מאשר זאת של הוצאות ריבית בגין חוב פיננסי (פעילות מימון).
ההבחנה בין הקטגוריות השונות על בסיס המהות של הכנסות או ההוצאות היא תקדימית ב- IFRS ועושה הרבה מאד סדר. לשם המחשה, בעקבות התקן החדש כבר לא יהיו יותר שתי גישות להצגת הוצאות ריבית והצמדה בגין תשלומי מיסים בגין שנים קודמות – כהוצאות מימון או כהוצאות מס, וההצגה תהיה בהתאם למהות שלהן שהיא הוצאות מס.
כמו כן, לאור החלוקה הברורה בין שלוש הקטגוריות, הכנסות והוצאות מהפרשי השער יסווגו לקטגוריה בגינה הן נוצרו. כפועל יוצא, הפרשי שער בגין יתרת לקוחות וספקים יסווגו בפעילות התפעולית. יש לציין כי עד כה הנושא היה נתון בפרקטיקה לבחירת מדיניות חשבונאית, כך שחלק מהחברות הציגו זאת בסעיף המימון. כמו כן, בהתאם לתקן החדש הפרשי השער בגין יתרות מזומנים ושווי מזומנים יסווגו לפעילות השקעה, בעוד הפרשי שער בגין יתרת חוב פיננסי במטבע חוץ יסווגו לפעילות מימון והפרשי שער בגין מיסים על הכנסה ירשמו במסגרת הוצאות המס. התקן מציין כי במצבים בהם, הסיווג של הפרשי השער דורש מאמץ רב מדי ולא עומד באילוץ עלות תועלת, ברירת המחדל היא פעילות תפעולית.
יש לציין כי רווחים והפסדים ממכשירים פיננסיים, נגזרים ולא נגזרים, שהם בגדר עסקאות הגנה ולא מטופלים בהתאם לטיפול החשבונאי המיוחד בגידור, יסווגו באותה קטגוריה שעליהם הם באו להגן. עד כה הדבר היה נתון בפרקטיקה לבחירת מדיניות חשבונאית, כאשר חלק מהחברות הציגו זאת בסעיף המימון. החריג לכך הוא שככל שמדובר בנגזרים והדבר דורש “פתיחה” של הרווח או ההפסד ולכן מדובר במאמץ רב מדי, אזי כברירת מחדל הסיווג יהיה בפעילות השוטפת. ככל שמדובר במכשיר מגדר במסגרת טיפול חשבונאי מיוחד בגידור, הרי שהסיווג יהיה כמובן באותה בקטגוריה הרלבנטית לגידור.
פעילות עסקית מיוחדת – גופי אשראי וכן חברות נדל”ן מניב והשקעה
על רקע הסיווג הסטנדרטי של הכנסות והוצאות בחברות רגילות, יוצר כאמור התקן החדש בפעם הראשונה ב- IFRS הבחנה כללית ומסודרת בין חברות בעלות פעילות עסקית מיוחדת – גופי אשראי מצד אחד וחברות נדל”ן מניב והשקעה מצד שני, בהם סיווג ההכנסות וההוצאות יהיה שונה. לצורך ההבחנה, יש להפעיל שיקול דעת בהתאם לעובדות הרלבנטיות (ולאו דווקא כיצד החברה מכנה את עצמה) תוך הסתכלות על הישות/קבוצה בכללותה.
- בנקים, גופים פיננסיים דומים וישויות אחרות אשר הפעילות העסקית העיקרית שלהן היא אספקת אשראי ללקוחות
במקרה זה, הכנסות והוצאות בגין התחייבויות שנובעות מעסקאות שקשורות לאספקת האשראי ללקוחות יופיעו בפעילות התפעולית. מנגד, לגבי הכנסות והוצאות כאלה שלא קשורות לאספקת האשראי ללקוחות קיימת אפשרות לבחירת מדיניות חשבונאית בין פעילות תפעולית לבין פעילות מימון. בכל מקרה, הכנסות והוצאות בגין התחייבויות אחרות יופיעו בפעילות מימון. כפועל יוצא, מתחת לשורת הרווח התפעולי של גופים אלו יופיעו הכנסות והוצאות מפעילות השקעה ומימון נלווית (שאינה העיקרית), כמו למשל רווחי אקוויטי בגין השקעה בחברות מוחזקות או הוצאות ריבית בגין התחייבות אקטוארית לעובדים. כמו כן, לצורך סיווג הכנסות והוצאות שנובעות ממזומנים ושווי מזומנים בגופים אלה תתאפשר בחירת מדיניות חשבונאית לסיווג מלא כפעילות שוטפת או רק של החלק שמתייחס לאספקת האשראי ללקוחות.
- חברות נדל”ן מניב וגופי השקעה (כמו קרנות הון סיכון וישויות השקעה) וישויות אחרות אשר כחלק מהפעילות העסקית העיקרית שלהן משקיעות בנכסים אשר מפיקים תשואה באופן עצמאי בעיקרו ממשאבי הישות האחרים
במקרה זה, הכנסות והוצאות מנכסי השקעה ומהשקעות בחברות מוחזקות (שלא מטופלות בשיטת השווי המאזני, אלא לפי שווי הוגן כמו במקרה של ישויות השקעה) יסווגו לפעילות התפעולית, כל עוד ההשקעה מייצגת את הפעילות העסקית העיקרית. בהקשר זה יש לציין כי במסגרת הוראות המעבר של התקן החדש, גופי השקעה (כדוגמת קרנות הון סיכון), אשר יכולים בהתאם ל- IAS 28 למדוד השקעות בחברות כלולות לפי שווי הוגן דרך רווח והפסד במקום שיטת שווי מאזני ולא בחרו עד כה לעשות זאת, יוכלו לעשות כן. מנגד, בהתאם לתקן הכנסות והוצאות מהשקעות בחברות מוחזקות שמטופלות לפי שווי מאזני יסווגו כפעילות השקעה. כמו כן, יש לציין כי הכנסות והוצאות שנובעות ממזומנים ושווי מזומנים בגופי השקעה יסווגו לפעילות התפעולית.
שינויים בדוח תזרים מזומנים
בכדי ליצור קוהרנטיות של הדוח על תזרימי המזומנים עם המבנה החדש של דוח רווח או הפסד, מכניס התקן החדש מספר תיקונים ל- IAS 7 בנושא דוח תזרים מזומנים וקובע כי נקודת המוצא של תזרים המזומנים מפעילות שוטפת בגישה העקיפה יהיה הרווח התפעולי (ולא הרווח הנקי או הרווח לפני מס כפי שהיה מקובל עד כה).
כמו כן, להבדיל מהאפשרות לבחירת מדיניות חשבונאית שהיתה קיימת עד כה, התקן החדש קובע כי בחברות רגילות, ריבית ודיבידנד שהתקבלו יכללו במסגרת תזרימי המזומנים מפעילות השקעה, בעוד תשלומי ריבית ודיבידנד יכללו במסגרת פעילות מימון. מדובר כעת בהזדמנות להגדיל את הפעילות השוטפת עבור חברות לא מעטות “שפספסו את הרכבת” בעת המעבר ל- IFRS ב- 2008 והותירו את תשלומי הריבית במסגרת הפעילות השוטפת.
מה שכן, באופן עקבי לאמור לגבי דוח רווח או הפסד, חברות החזקה ידרשו לסווג את תקבולי הדיבידנד מחברות מוחזקות המטופלות לפי שיטת השווי המאזני אך ורק בפעילות השקעה ולא תהיה להן יותר אפשרות סיווג בפעילות השוטפת. פגיעה דיווחית זאת מצטרפת לפגיעה ברווח התפעולי שלהן.
לגבי ישויות שיש להן פעילות עסקית מיוחדת כאמור, הסיווג של תקבולי ריבית ודיבידנד וכן של תשלומי ריבית יהיה יחדיו, במסגרת שורה נפרדת, כפעילות תפעולית, השקעה או מימון. מה שכן בישויות אלה דיבידנד ששולם יופיע עדיין בפעילות מימון.
הנון-גאפ נכנס לדוחות הכספיים: מדדי ביצוע ניהוליים (MPMs)
דרישה תקדימית של התקן החדש נוגעת להכללת ביאור בתוך הדוחות הכספיים על מדדי ביצוע ניהוליים – MPMs. מדדים אלה מוגדרים כסיכומי ביניים של הכנסות והוצאות שלא נקבעו ב- IFRS. מדובר מצד אחד על מדדי ביצוע שהם פיננסיים (למשל לא מדדים שמבוססים על מספר מנויים, שביעות רצון לקוחות או שטח חנויות), אשר מצד שני מייצגים סיכום של הכנסות והוצאות (למשל לא תזרים מזומנים חופשי – FCF, תשואה להון או חוב פיננסי נטו). דוגמאות בולטות ל- MPMs הם רווח נקי מותאם או רווח תפעולי מותאם – מה שנהוג לכנות NON-GAAP ו- EBITDA מותאמת.
בהתאם לתקן החדש, ככל שחברה עושה שימוש במדדי MPMs בהודעות לציבור מחוץ לדוחות הכספיים הרי שיש לדווח עליהם בביאור לדוחות הכספיים. החזקה היא שהודעה לציבור משקפת את תפיסת ההנהלה לגבי מדידת הביצועים הפיננסיים והיא ניתנת לסתירה רק על בסיס מידע סביר שתומך בכך.
לגבי ה-EBITDA הרגילה: ככל החברה מחשבת אותה כרווח תפעולי לפני פחת והפחתות והפסדים מירידת ערך בהתאם ל- IAS 36, הרי שזהו סיכום ביניים לפני הרווח התפעולי בהתאם ל- IFRS ולכן לא מדובר ב- MPM. בהקשר זה, התקן מדגיש כי קיימת עדיפות לא להשתמש במונח EBITDA אלא לתאר את החישוב כרווח תפעולי לפני פחת והפחתות והפסדים מירידת ערך בהתאם ל- IAS 36 (OPDAI). מנגד, ככל שהחישוב של ה- EBITDA הוא אחר (למשל EBITDA מותאמת) והוא משמש להודעות לציבור, הרי שמדובר ב- MPM ויידרש גילוי כאמור.
כפועל יוצא, למרות שהתקן לא מגדיר את ה- EBITDA באופן רשמי, הרי שהוא יוצר לכאורה נקודת מוצא להגדרה שיכול ליצור בסיס לאחידות בשוק ההון ובהסכמים שונים. כמובן שלא מדובר כאן על הגדרה מלאה, שהרי ביחס לנקודת מוצא זאת יכולות להיות התאמות – למשל לגבי נטרול של פריטים שאינם במזומן ושאינם פחת והפחתות – כמו הוצאות תשלום מבוסס מניות ולגבי התאמות בגין פריטים חד פעמיים – כמו הוצאות רה ארגון.
הביאור החדש על מדדי הביצוע הניהוליים יכלול בהתאם לתקן החדש ארבעה רכיבים:
- הסבר לחישוב ה- MPM וכיצד הוא מספק מידע שימושי
- הצהרה כי ה- MPM משקף את תפיסה ההנהלה ועל כך שאינו ניתן להשוואה ל- MPM של ישויות אחרות
- התאמה לשורת סיכום, או סיכום הביניים, בדוח רווח והפסד אשר ניתנת להשוואה ישירה באופן הטוב ביותר (כמו למשל רווח תפעולי או רווח תפעולי לפני פחת והפחתות והפסדים מירידות ערך). כך לדוגמה, התאמה כאמור בין הרווח התפעולי בדוחות לבין הרווח התפעולי המותאם (MPM) יכולה לכלול למשל הוצאות בגין רה-ארגון. כמו כן, לכל התאמה יש לתת גילוי גם לגבי השפעת המס שלה וכן על ההשפעה על הזכויות שאינן מקנות שליטה (זשמ”ש).
- הסבר וסיבות לשינוי ב- MPMs ככל שהתרחש
קיבוץ ופיצול שורות
אין ספק שבראיית המשקיעים התקן החדש הוא בגדר שיפור דרמטי ברלבנטיות של התוצאות. המבנה החדש של דוח רווח או הפסד מתכתב עם תפיסת החישוב של שווי פעילות לפי המודל ה- DCF המקובל ויוצר קוהרנטיות עם דוח תזרים. כלומר, פעילות השקעה (נכסים תוספתיים) ופעילות מימון (חוב פיננסי) מתווספות/מופחתות לשווי הפעילות בכדי להגיע לשווי הון המניות. זהו שיפור משמעותי ברלבנטיות הדוחות הכספיים, למרות שהתקן הסופי שפורסם לא “הלך עד הסוף” ביחס להצעות שפורסמו בעבר – כמו למשל בנוגע להגבלת השימוש רק בגישה הישירה בדוח תזרים המזומנים, ולמשל לגבי ביצוע הקבצות על שלוש הקטגוריות של הפעילות (תפעולית, השקעה ומימון) על גבי המאזן.
יש לציין כי בתקן החדש נכללות גם הוראות לגבי קיבוץ ופיצול שורות על בסיס מאפיינים דומים (כמו למשל מידת ההשפעה של גורמים אקסוגניים, מידת החד פעמיות או האם הדבר נובע בשינוי בערך שלא משתקף בתזרים השוטף). כמו למשל במקרה של הצגת השורה של הפסד מירידת ערך מוניטין בנפרד מהוצאות תפעוליות אחרות. התקן החדש גם משפר את הגילוי הקיים על אופי ההוצאות (כמו למשל פחת, שכר וירידת ערך), שגם יסייעו למשקיעים בבניית תחזיות והערכת סיכונים, כמו לגבי הסיכון התפעולי בעקבות שיפור בהבנת הקשר בין השינויים בהכנסות לבין השינויים ברווח התפעולי. יש לציין כי התקן החדש ממשיך לאפשר להציג את ההוצאות התפעוליות על בסיס פונקציונאלי או לפי אופי ההוצאה, כאשר הצגת מעורבת – כפי שמקובלת כיום בישראל למשל בבתי מלון היא אפשרית.
מעבר לכך, התקן החדש יוצר למשקיעים כר נוח ליצירת השוואתיות (לצד הדיווח הסובייקטיבי על מדדי הביצוע ניהוליים). שיפור ההשוואתיות ויצירת האחידות יסייעו גם לקידום הדיווח הדיגיטלי (XBRL) ויתחבר לפרויקט החשוב בנושא של רשות ניירות ערך בישראל.
מנהלי כספים נדרשים להיערך
מהצד של החברות: למרות שהתקן החדש לא עוסק בכללי הכרה ומדידה ולכן אינו משנה את השורה התחתונה של הרווח ושל ההון, הרי שהוא יכול להשפיע באופן משמעותי על חלק מהחברות המדווחות בראיית שוק ההון. כפועל יוצא, מנהלי הכספים נדרשים להיערכות מוקדמת, החל מקביעת קובננטים בעת כניסה להסכמי הלוואה חדשים (ועדכון שלהם בהסכמי הלוואה קיימים) שמבוססים על הרווח התפעולי וה- EBITDA ועד לתכנון של מבנה ההחזקות בקבוצות גדולות. כמו כן, יתכן שלחברות מסוימות יהיה אינטרס דיווחי לבחור באפשרות לבצע יישום מוקדם של התקן החדש, כמו למשל בכדי להגדיל את התזרים מפעילות שוטפת.
(*) נכתב על ידי שלומי שוב